A Cinderella Story

פרק שלושים ושמונה - הרצון לשמוע

כיתתה של ג'יין מסר התמלאה אט אט בתלמידים. הדבר היה מפתיע, כמובן, מפני העובדה שלילה קודם ארע הנשף. אומנם, ב״פנימיית לונדון״ לדברי הראש ״על התלמידים להשלים כל יום מחופשת הסמסטר״. חלק מהתלמידים הקדימו כאשר האיום נמשך: ״תלמיד שיאחר אפילו בדקה יחזור להשלים את הדקה הזו בשבוע החופשי.״

פי.ג׳י עבר בין הכסאות המלאים בכיתה, אל כיוון מקומו. שורה אחת לפני - בספסל של שכנותיו - הוא צנח על יד הכסא הריק שליד זואי.

״היי,״ אמר והבזיק לעברה חיוך.

זואי, שכל ריכוזה הסתכם במתמטיקה, פנתה אל פי.ג׳י. ״היי.״

״איך היה אתמול בנשף?״ שאל. שיניו נושכות את לחיו השמאלית, בכדי למנוע מחיוך לעלות על שפתיו.

״היה אחלה,״ ענתה בהנהון.

״כן? פגשת בחור חדש? או אולי מישהו שאני מכיר?״ המתולתל כל כך התאמץ לא לחייך בזחיחות, שיכל לסטור לעצמו.

זואי גלגלה עיניה.

״בשביל זה אתה חוקר אותי? פי.ג׳י, נפרדנו.״

״אני יודע. אבל אני גם יודע שאת זו שהייתי איתה אתמול בנשף. ואם את באמת רוצה אותנו בנפרד, לא הייתי מבלה איתי את כל הלילה אתמול.״ המילים סוף סוף יצאו מפיו. אצבעותיו עיקצצו, פיו התייבש, הצבע אזל מפניו, וליבו השבור התאחד לפעימות חזקות. הברונטי הביט בזואי במעט חשש, מה אם טעה וזו לא הייתה היא?

היא השפילה מבטה, ומיקדה עליו את עיניה דרך ריסיה הארוכים. ״איך אתה יודע את זה?״

״אין כל כך הרבה ברונטיות נמוכות עם חברות בלונדיניות מתולתלות גבוהות בבית הספר.״

חיוך עלה על שפתיה ועיניה זהרו כאשר הביטו בו.
״וגם העיניים האלו,״ הוסיף. ״לעולם לא הייתי מפספס את העיניים האלו.״

זואי ניקתה גרונה והביטה בו במלוא האהבה. המילים שכל כך רצה לשמוע חמקו מפיה. ״עשיתי טעות כשנפרדתי ממך. אתה הבחור הכי מדהים שפגשתי.״ אלא שאז המילים שינו נתיב וחרצו את ליבו. ״אבל אני לא יכולה להיות איתך. אני מקווה שבעתיד מישהו יאהב אותי לפחות חצי ממה שאתה.״

פי.ג׳י היה חסר מילים. יותר נכון, היה מלא מילים, אך עם זאת, גם מלא כבוד לזואי. כל כך הרבה מילים עמדו על קצה לשונו. אומנם, הוא יותר מדי אהב את זואי בשביל להתווכח איתה.

״כן, אני מניח שאת צודקת. גם ליאם אמר לי את זה. אני אוהב אותך, זואי. תזכרי את זה.״ הוא התרומם ועבר אל מקומו בשולחן מאחוריה.

***

ב״פנימיית לונדון״ לדברי הראש ״תלמיד שיאחר אפילו בדקה יחזור להשלים את הדקה הזו בשבוע החופשי.״ אומנם, כמו בכל בית ספר, תמיד יש את אלו שלא יכולים לשלוט באיחורים שלהם.