עד הערב, כבר כולם שמעו על הדייט שלי ושל ליאם. הדייט שאני הולכת אליו בגלל משחק מפגר.
כשסיפרתי לזואי על הדייט היא אמרה שככה הוא גורם לכולם לעשות מה שהוא רוצה. "פעם אחת הוא גרם לי להכין לו שיעורי בית במשך חודש!"
צחקתי רק מעצם המחשבה שזואי תעשה שיעורי בית. "ועשית את זה?" שאלתי.
היא נחרה בבוז. "לא רציתי לצאת 'לוזרית שלא כדאי לשחק איתה'." צחוקי רק גבר.
בשיחה ה"מעודדת" עם זואי גיליתי כי גם הם יצאו לדייט. היא סיפרה שליאם לקח אותה למסעדה של הורייו בשביל להראות את עושרו. אבל זה לא הלך ביניהם כי הם היו ידידים לפני זה והם אהבו את זה יותר ככה.
"ומאז אנחנו ידידים. לא יותר מזה." אמרה.
גלגלתי עיניים. אם הוא ינסה להרשים אותי בעושרו זה ממש לא ילך, אלא יגרום לי לשנוא אותו יותר.
כשהסתכלתי על השעון השעה הייתה חמש ועשרה. עוד שעה וחמישים דקות ליאם צריך להגיע ולקחת אותי למסעדה של ההורים שלו.
זואי משכה את ידיי והקימה אותי מהמיטה עליה ישבתי. "הגיע הזמן להתארגן לקראת הדייט שלך!" קראה באושר.
נאנחתי. "חייב?"
מהמבט ששלחה לי זואי הבנתי את התשובה לבד. היא המשיכה לגרור אותי אל הארון- שלה, לא שלי.
שמלות מכל הצבעים והסוגים נתלו על הקולבים וקופלו במדפים. עיניי כמעט הסתנוורו מהפייטים שעיטרו חלק מן השמלות.
"תבחרי מה שאת רוצה." חייכה.
העברתי את מבטי בארון שנית. "יש לך משהו ארוך בלי מחשוף?" שאלתי.
זואי נאנחה בתיסכול.
לפתע הפלאפון שלי צילצל והודעה התקבלה.
מ: לא ידוע
אל תשכחי שעוד פחות משעתיים אני בא. אל תלבשי שמלה ונעלי עקב. תשימי מכנסיים, חולצה ואולסטאר. אני מוותר לך הפעם- אני אוהב אותך ככה יותר ;)
-ליאם
זעם התקבץ בתוכי. אנחנו רק בן ובת שיוצאים דייט מחורבן, לא זוג אוהבים מפלרטט!
בעוד שהכעס דאך חיוך עלה על שפתיי- אני לא צריכה ללכת בשמלה ונעלי עקב.
"זואי, שומעת?" צעקתי.
היא נראתה מרוכזת בארונה כאשר הסתכלתי עליה. מיטתה הייתה מלאה בשמלות פונטציאליות, הבעיה היא שלא צריך שמלה.
"מה?" שאלה מוסחת.
"ליאם שלח לי עכשיו הודעה," אמרתי. "הוא כתב שאני לא צריכה שמלה או נעלי עקב."
השקט ששרר במשך כמה שניות הפחיד אותי. אבל אחריו הגיעו כל ההטחות. "מה זאת אומרת לא שמלה או נעלי עקב? איך הוא רוצה לקחת אותך למסעדה, בסקינים הקרועים והחולצות הקרועות שלך? או הכי גרוע- האולסטאר."
נתתי להעלבות לעבור מעלי ולקחתי אותם כבדיחה. "אין לי מושג, אבל תיהי בטוחה שזה מה שאעשה."
זואי נשכבה במיטתה באנחה קולנית. אני יודעת מה היא עושה, היא מנסה להיראות עצובה בשביל לבחור לי את הבגדים מהארון שלי. אני לא אתן לה- אין מצב! עברו כמה דקות מהן אני מסתכלת על הפרצופים העצובים ששלחה לי זואי.
"טוב, בסדר!" צעקתי נכנעת. "את יכולה לבחור לי את הבגדים."
זואי צווחה בהתרגשות ורצה אל ארוני. לקח לה רבע שעה למצוא לי בגדים. רבע שעה שבמהלכו זרקה כל מיני הערות על הבגדים שלי, אבל כבר התרגלתי לזה.
זואי בדיוק כמו אמי. היא לא מפסיקה להגיד לי שיש לי יופי מיוחד ואני צריכה לנצל אותו. כשהיא קונה לעצמה בגדים, היא קונה גם לי. אבל בגלל שחבל לי לשמור בגדים שאני לא אלבש, אני תורמת אותם.
החולצה אותה בחרה זואי הייתה אדומה עם הכיתוב 'Notice Me', המכנסיים היו לבנים וצמודים, לא היה לי ספק. ולסיום, נעלי אולסטאר לבנות.
רציתי לחנוק את זואי על בחירת החולצה והמכנסיים. הם היו בכלל מהארון שלה! חוץ מזה, ברגע שליאם יראה את החולצה הוא יעקוץ בדרך כלשהי. לא אמרתי כלום, פשוט לקחתי אוויר ונתתי לזה לעבור. זה לילה אחד- רק לילה אחד.
אבל, אז נזכרתי במילה 'הפעם' שכתב ליאם. כאילו תיהיה עוד פעם.
כשגמרתי את המקלחת שלקחתי השעה הייתה שבע. זואי חיכתה לי על מיטה בחיוך זדוני. לא הבנתי מהו פשר החיוך עד שראיתי את מכשיר החשמל שמאחוריה- מחליק שיער.
"אין מצב!" מחיתי. "אני לא עושה מחליק בשיער. אני אאסוף אותו בכובע או שאעשה קוקס, אבל לא מחליק!"
אני לא יודעת איך, אבל איכשהו אחרי שעה מצאתי את עצמי עם שיער חלק-מפוזר ואיפור.
צלצול בפעמון הדירה נשמע ומיד לאחר מכן דפיקה. ליאם הגיע.
YOU ARE READING
A Cinderella Story
Teen Fiction•הושבת!!• בכל סיפור סינדרלה אחר, במשך לילה אחד, הנסיך משכיח מסינדרלה את הליכלוך וסוחף אותה לריקוד שובה לבבות. הוא מוצא אותה בעזרת נעל זכוכית וגואל אותה מאימה החורגת המרשעת ואחיותיה האכזריות. אומנם, בסיפור סינדרלה הזה, כל החוקים משתנים. סיפור הסינד...
