A Cinderella Story

פרק ארבעים ושלוש- רק ויוטה

שנה לפני

ליאם ישב על הכיסא, רכון אל מול ספר המתמטיקה שעל השולחן. הוא תופף עם עפרונו בעוד הוא התקשה לפתור את התרגיל שלפניו.
אנחה נפלטה מפיו לאחר שהדקות עברו ודפו נשאר ריק.

״אתה לא חייב לעשות את זה, אתה יודע.״ שמע קול מתוק מאחוריו.

ליאם הסתובב, מסתכל על הדמות שעל המיטה. ויוטה, שעונה על גב המיטה ברוב הדרה ויופיה. רק חולצתו הכחולה מכסה את גופה, הוא ניסה לשמור על איפוק.

״אני חייב. אולי אותך גברת מסר לא מפחידה, אבל אני...״ קולו הפך רועד ומתנשף. ליאם החליט את סוף המשפט להשאר פתוח, ועם זאת סגור לגמרי.

ויוטה גיכחה, ירדה מהמיטה והתקרבה לעברו. זרועותיה חבקו בו מאחורה ורצו על חזו. ״בחייך, פגשתי גרועות יותר,״ לוחשת אל אוזנו. ״אתה יודע, בלונדינית מתולתלת, כלבה בטירוף.״

ליאם גלגל עיניו והרים את כפות ידיה על מנת לנשוק להן. ״את גרועה, אבל לא יותר מגברת מסר.״

הבלונדינית רק ניתקה את קרבתם והלכה למזוג לה מים. ״מי אמר שהתכוונתי אליי?״ התגרתה. ״בכל מקרה, אתה בחדר שלי ואם אתה בקטע של מתמטיקה, אתה מוזמן לצאת.״

הברונטי צחק. הוא הסתובב לעברה עם כסאו והביט בה בהערצה. ״מקנאת?״

ויוטה גמעה את המים בכוסה בבת אחת והטיחה את הכוס בשולחן הקפה. היא התקרבה אליו לאט לאט. מודעת למבט שלו על כל צעד וצעד. הבלונדינית עצרה כשהגיעה לשולחן - קרובה, אך לא מדי. מרפקיה מונחים על השולחן והיא מתקרבת, מצמצמת את הקרבה בניהם.
״השאלה שלי, אדון אדל, היא עד כמה אתה תקנא כשאני אצא מכאן עם החולצה הזאת.״

גופו הקשיח ועיניו ניצתו בכעס. ״אל תחשבי על זה אפילו.״

ויוטה צחקה בקול, שולחת את ראשה אחורה. היא התיישבה עליו, רגליה חובקות את מותניו. ״כל כך קנאי, שתלטן." שיניה תפסו בשפתו התחתונה ומשכו.

״ויוטה, אני צריך לסיים את התרגיל,״ ליאם הצליח להוציא את המשפט. אך ויוטה לא התייחסה, רק הגבירה את קצב הנשיקה.

בדיוק כשליאם עמד לוותר דפיקה על הדלת נשמעה.
ויוטה גנחה בייאוש ופתחה את הדלת.

בחור כבן שבע עשרה עמד שם. כובע מצחיה כחול על ראשו וקופסאת קרטון מוחזקת בידיו. עיניו סרקו את הבחורה ללא בושה. גוש הרוק בפיו התקשה לרדת.
דמו של ליאם רתח וידיו התאגרפו.
אלא שאז סוף סוף השליח את פיו. ״את ויוטה או-״

״רק ויוטה,״ היא חתכה אותו במהירות ובגסות. ״רק ויוטה ולנטיין.״

השליח קימץ גבותיו מהתנהגותה המוזרה. ״אוקיי,״ אמר באי הבנה. ״תוכלי בבקשה לחתום?״

״רגע, מה יש בקופסא? מי שלח אותה?״ שאלה. גופה רעד וידיה שיחקו בקצוות שיערה ללא הפסקה.

השליח הביט בבלונדינית בהלם ניכר. ״אני לא יודע,״ אמר כאלו דיבר אל ילדה קטנה.

״מצטערת, אז אני לא מקבלת את הקופסא.״ מיד לאחר שהמילים יצאו מפיה היא טרקה את הדלת והסתובבה אל ליאם.

גם ליאם היה בהלם מן התנהגותה. בזמן האחרון ויוטה באמת התנהגה במוזרות, אולם מעולם לא הייתה לחוצה כל כך. אך הוא החליט להניח לנושא, מבין שזה יגרום לה לאי נעימות.
״אז יש לך שם שני?״ שאל בהתגרות.

***

קצת פחות משנה לאחר המקרה ליאם מצא עצמו מאבד את האשתונות. את פי.ג׳י הוא חטף מהמטבח אל החדר בו פגש את ויוטה כמה שעות לפני.

״אני יודע שזה ישמע כאלו אני משוגע ואמרתי את זה לפני, אבל הפעם זה אמיתי. אני בטוח.״ הוא פיתח את דבריו, ואז לקח נשימה עמוקה. ״ויוטה בחיים.״

פי.ג׳י גילגל עיניו וניסה לדבר, אך ליאם הגביר את קולו. ״היא הייתה פה, חיבקה אותי, עודדה אותי. היא אפילו הייתה נחמדה.״ קולו יצא שבור ודמעות נפלו על פניו. הוא רק עכשיו הבין כמה הוא באמת מתגעגע אליה.

המתולתל נחר בבוז. ״ויוטה נחמדה? אתה מצליח לדמיין את זה בכלל?״ סלד.

״לא דמיינתי את זה! היא באמת הייתה פה!״ קולו גבר.

ידיו עברו בשיערו ומשכו בחוזקה על מנת להחליף את הכאב הנפשי בכאב פיזי. כשזה לא עזר נשימתו הייתה קטועה והוא התקשה לנשום. עיניו עברו בחדר בחיפוש אחר זכר ממנה.

הן פסקו מהחיפוש כאשר נחו על הכרית הנוספת בראש המיטה. ליאם רץ אליה ותפס אותה בשתי ידיו. הכרית נדחפה אל אפו וליאם שאף עמוק את ריחה.
״הנה, הכרית!״ קרא. ״הריח שלה נשאר עליה.״

הכרית הוגשה אל פי.ג׳י והוא הריח. ״איכס זה מסריח,״ הוא השתעל בחוזקה. ״התקלחת אתמול?״

ליאם נחת על המיטה בתבוסה ובכיו גבר. ויוטה הייתה פה, הוא יכל להשבע.

פי.ג׳י התיישב על יד חברו וידו הונחה על גבו, מנסה לעודד. בדיוק כמו שויוטה עשתה. ״תראה, אתה אהבת אותה מאוד, זה בסדר. עוד מעט יום השנה למותה וזה מובן שתדמיין אותה. במיוחד כשאתה מסתובב כבר כמה חודשים עם הכפילה שלה.״

ליאם הביט בו באי הבנה.

״קת׳רין,״ המתולתל הסביר. ״בחייך, הן דומות כמו גיהנום. אולי קת׳רין הייתה אצלך אתמול וחשבת שזאת ויוטה.״

״אני יודע להבדיל בינהן, אני לא מטומטם,״ אמר ליאם בקולו הקר.

פי.ג׳י חשף חיוך. ״עוד משהו שאנחנו לא מסכימים עליו.״

כך התחילו הבנים לריב על מי מטומטם יותר ופחות, לא יודעים שבחורה בלונדינית מאזינה לכל שיחתם. הקיא החל לתפס במעלה גרונה.
זאת הייתה טעות לשתות אתמול, חשבה בעודה רצה לשירותים.