A Cinderella Story

אמינות

היי כולם!
אז המון כותבים בקשו ממני טיפים לכתיבה. אני לא אתן פה רשימה מלאה, כי יש הרבה כותבים תותחים שהעלו טיפים כאלו ומי אני ליד אותם הכותבים המדהימים האלה?
אבל אני כן אתן טיפ אחד- לא בתור כותב, אלה בתור קורא.

יש תופעה כזאת (במיוחד בסיפורי חטיפה) של אי אמינות בסיפור. הבחור חוטף את הבחורה, מאיים עליה, והיא יורקת עליו והולכת לאכול משהו במקרר.
איפה האמינות? איפה המציאות המדומה שהקורא בורח אליה?
לא חסרים אנשים שבורחים לספרים בשביל לברוח מהחיים שלהם למשהו יותר טוב. אבל האי אמינות הזאת משבשת הכל. לא משנה עד כמה הנחטף אמיץ או חצוף, כשמעמידים אותו במצב בו מופעלים עליו כוחות, כופים עליו מציאות אכזרית - הוא קופא, פוחד, רועד.
קשה שלא לאהוב את כל הדמויות החצופות שיורקות על החוטף שלהן, אבל אי אפשר להתחבר אליהן. אי אפשר להבין את המניעים שלהן, התחושות, המחשבות. כי אני די בטוחה שאם זה יקרה למישהו מאיתנו הוא לא יהיה אמיץ או חצוף - הוא פשוט יקפא בתקווה שהכל יעבור.

אז אם אתם כותבים או מתכננים לכתוב, אני מתחננת - תהיו אמינים! תיצרו לקוראים שלכם מציאות אמינה שהם יוכלו לברוח אליה, דמויות שהם יוכלו להתחבר אליהן. ברור שצריך רגעים של אומץ בסיפור, אבל לא בהתחלה. לא כשהקורא עדיין מעכל את כל מה שקרה. אי אמינות בסיפור יכולה גם לגרום לעלילה לרוץ וזה לא כיף כשהעלילה רצה - צריך להתחבר לרגע, למקום, לזמן, לדמות. ואז צריך להגיע הרגע של האומץ - רק אחרי שהקורא חושב שהוא מבין הכל, תשברו את זה! תכתבו משהו לא צפוי - אבל הכי חשוב אמין!!!!

מקווה שעזרתי.