כשאני חושבת על זה.. לשאלה הקודמת באמת יש שתי תשובות. לכן הפרק מוקדש ל:
קריאה מהנה, יפות.
חמישה ימים לנשף
הבד השחור התנפנף מצד לצד, מדי פעם נתפס על ידי זוג ידיים נשיות ועשה את אחד מן התפקידים אליהם יועד. זיעה נדפה מהמצח, מדביקה אליה את קצוות השיער היוצאות מהשיער האסוף יתר על המידה. נעלי העקב תופפו על רצפת העץ, מנסות להתגבר על המוזיקה מחרישת האוזניים שמילאה את חלל הסטודיו. קת׳רין רקדה שם, מנסה לשכוח מהיום הזה - אולם לעולם יש תוכניות אחרות בשבילה.
"אתה באמת לא זוכר כלום?״ נזכרה איך שאלה את ליאם. הוא הגיע אל חדרה, תמים כתמיד.
״מה אני אמור לזכור?״ אותך, חשבה, מנצל את כוחך עליי. אך היא לא אמרה דבר.
רגלה האחת החליקה לאורך הרצפה, בעוד ידיה רצו במעלה פלג גופה העליון, לא עוצרות עד שמגיעות לשיא הגבהתן. מונפות ברוב פאר.
״איך אתה יכול לא לזכור את זה? צהריים שלמים מהחיים שלך פשוט נמחקו? זה נשמע פתטי, לא אמין.״
״קת׳רין אני נשבע לך שאני לא זוכר שום דבר מכל אותו היום בכלל. מה קרה אז שכל כך משגע אותך?״
הדבר שקרה לא משגע את קת׳רין, הוא צוחק לה בפרצוף מכה בה כל פעם. היא לא יכולה להביט בליאם מבלי למות בפנים.
בבואתה של קת׳רין במראה חיקתה את תנועותיה. מניעה את האגן לצדדים, חופנת את קצוות השמלה בידיה. היא זזה לפי הקצב, יורדת וקמה.
ליאם אסף את ידיה בידיו. עיניו החומות ננעצו בעיניה הכחולות, יוצרות צבע חדש. קת׳רין לא יכלה שלא להחזיר את ידיה חזרה אל חיקה. ליאם לא זוכר דבר. הוא לא זוכר איך גרם לה להרגיש משומשת וחסרת מטרה. איך השתמש בה בשביל מניעיו בלבד.
עכשיו הייתה קת׳רין שרועה על הרצפה. היא לא ידעה איפה היא ביחס לזכרונות, הם השתלטו עליה - לוקחים כל טיפת מציאות שנותרה בה.
צלצול הפלאפון שלה היה זה שקטע את זיכרונותיה. קת׳רין פסקה מריקודיה, מתקדמת אל הצלצול הגואל; המילה אימא נכתבה בענק.
"קת׳רין, למען ה׳, זאת הפעם השלישית שהתקשרתי אלייך. את יודעת איך דאגתי?״
״מצטערת אימא, רקדתי. מה היה כל כך חשוב?״
YOU ARE READING
A Cinderella Story
Novela Juvenil•הושבת!!• בכל סיפור סינדרלה אחר, במשך לילה אחד, הנסיך משכיח מסינדרלה את הליכלוך וסוחף אותה לריקוד שובה לבבות. הוא מוצא אותה בעזרת נעל זכוכית וגואל אותה מאימה החורגת המרשעת ואחיותיה האכזריות. אומנם, בסיפור סינדרלה הזה, כל החוקים משתנים. סיפור הסינד...
