פרק עשרים וחמש- בנג׳מין

2.8K 296 24
                                    

תשעה ימים לנשף

השעון המעורר צלצל. קולו הצפצני מילא את חלל החדר השקט. אלינור פתחה עיניה. ידה נשלחה אל כפתור הכיבוי של השעון. המחוגים הצביעו על שעה 5:00.

אלינור מתחה גופה, נושפת החוצה בחדות. מבטה עבר על החדר, מוודא שאחיותיה לא התעוררו מה צפצוף הרם.

היא פסעה בזהירות אל חדר האמבטיה. ידה הרימה את ידית האמבטיה, בודקת את מצב המים. המים לא היו קרים מדי, אך באותה מידה גם לא חמים מדי. מברשת השיניים הוחזקה בידה, מרוחה במשחה.

כשסיימה אלינור לצחצח שינייה, היא חלצה בגדיה ונכנסה אל האמבטיה. במהירות סגרה את ברז האמבטיה ושקעה ראשה במים. היא חשבה על קת׳רין, על מה שזואי סיפרה לה אתמול.

זואי לא ידעה שליאם הכה את קת׳רין. אבל אלינור ידעה, והיא כל כך מפחדת על מה שהוא אולי - או אולי לא - עשה לה. אם היא בכתה כשהוא הכה אותה, מה יגרום לה לשכב במיטה בלי העוצמות לזוז?

כל כך הרבה מחשבות צורפו אל המחשבה הקודמת כשאלינור סיבנה גופה. אחר דקות אחדות, היא הוציאה את פקק הניקוז ויבשה גופה באחת המגבות הזרוקות על יד הכיור. היה לה די קל לנחש שקרלה, בת השמונה, נוגבה בה.

עטופה במגבת, היא הלכה אל חדרה. מבט קצר בשעון הראה כי השעה 5:25. אלינור הורידה במהירות את המגבת ולבשה טייץ שחור וחולצה זרוקה גדולה - היום תהיה בבית מעט יותר שעות, היא צריכה ללכת לחוג הריקוד ולא רצתה לבזבז עוד זמן על התארגנות.

אל המטבח הגיעה מהר. אימה עמדה על יד הגז וטיגנה את ארוחת הבוקר.

"לחתוך סלט?״ שאלה את אימה.

האישה המבוגרת הסתובבה אליה בחצי גבה. ״אין עגבניות. רוצה ללכת לקנות מהמכולת?״

אלינור הביטה בה בספק. ״המכולת פתוחה בשעה הזאת?״

״לא המכולת הקרובה. הרחוקה יותר."

אלינור פתחה את המקרר, מוציאה שלושה מלפפונים. ״כן, בטח.״

הנערה דילגה במהירות אל חדר אימה ושלפה את ארנקה מן השידה אשר ליד המיטה. ״הארנק שלך ריק,״ קראה.

הגברת אשר הייתה במטבח עזבה לפתע את הסכין החד והביטה מסביבה בעיניה דומעות. קירות ביתה התקלפו, התקרה נראתה כבעוד רגע מתמוטטת - ולא היה לה דבר לעשות לגבי זה. בנה עובר יסורים בבית הספר מהבריונים עם כפית הזהב בפה, ועל אף שהתלוננה על כך למנהל לא פעם, המצב נשאר כרגיל. היא אפילו לא יכולה לשלם לחוג הריקוד של ביתה ונעזרת בגמילות החסדים הרבה של קת׳רין. ביתה מתפרק, המשפחה שכל כך דאגה לה מתפוררת - והיא חייבת לשנות את זה.

***

לבסוף, הלכה אלינור אל המכולת. כל שעליה לעשות הוא לבקש מהקופאי לרשום.

A Cinderella StoryWhere stories live. Discover now