המורה עבר בין כל תלמידי כיתת מדעים עם קופסא בעלת פתקים בתוכה.
"בקופסא נמצאים שמותיהם של כל התלמידים מהחצי הראשון של הרשימה." הודיע המורה. "התלמידים מהחצי השני יבחרו בתורות פתק. התלמידים שבחרו את הכרטיס, והתלמידים שנבחרו בכרטיס יהיו שותפים לעבודה הבאה שלכםף- עבודה שתהיה שמונים וחמישה אחוז מהציון הסופי. לכן אני ממליץ לכם להסתדר עם השותף שלכם, כי אחרת הציון שלכם יהיה על הפנים."
כשהמורה עבר בין כל התלמידים, כל תלמיד הודיע בקול את השם אותו הוא הגריל. שם משפחתי מתחיל באות ל'. אות שכמעט באמצע סדר האותיות. אבל בגלל שיש שמות משפחה רבים המתחילים באות ב', אני נמצאת בחצי התחתון של הרשימה, החצי שבוחר.
ישבתי בכיסאי בלחץ, בעוד שהמורה עובר בין התלמידים המשובצים בחלק התחתון של הרשימה. שם נאמר ועד שם ועוד שם.
שם משפחתה של זואי הוא 'ביירו'.הסיכויים שאגריל את שמה גדלים, ביחס לעובדה ששמה עוד לא נאמר.
"נשארו רק שלושה פתקים בקופסא." הודיע המורה.
הבא שיגריל שם יהיה פי.ג'י. הוא מלמל כמה מילים -תפילה, כנראה- והכניס את ידו אל הקופסא. כשהיד יצאה פתק הוחזק בה.
"זואי ביירו"
הרגשתי שמילותיו של פי.ג'י שברו אותי, על אף שהם לא.
בכיתת המדעים שלנו נמצאים 31 תלמידים. מה שאומר, חמישה זוגות ואדם בודד. כרגע, הפתק היחיד לא הוצא. אחרי שפי.ג'י הוציא את הפתק של זואי מהקופסא נשארו רק שני פתקים. שני פתקים שאני יודעת היטב כיצד הם יראו; על האחד לא יהיה רשם דבר. ועל השני יהיה כתוב את שמו ש ליאם.
אני לא רוצה להיות לבד. מצד שני, אני לא רוצה להיות עם ליאם. אם אני אהיה עם ליאם הסיכויים שאקבל ציון סיכום סמסטר גבוהה, יהיו נמוכים מאוד. לא רק מהעובדה שאני וליאם, כנראה, לא נגיש בכלל עבודה. אלא גם בגלל שאחרי שהודתי במתיחה שעשיתי, זכיתי לקבל את העונש להיות חלק מכיתת הריתוק עד סוף הסמסטר.
את העונש קיבלתי שבוע שעבר והוא יתחיל מהיום. עברו שבועיים מהמתיחה ורק עכשיו ניתן לי העונש. ריתוק יכול להיות לא כל כך נורא- אפשר להתרגל לזה. אבל אם אתם חושבים ככה, זה סימן ששכחתם שגם ליאם חלק מהריתוק וסוף הסמסטר הוא בעוד שלושה חודשים.
שלושה חודשים בהם אבלה את כל הצהריים שלי עם ליאם. אני לא יודעת מה הולך להיות ואני גם לא רוצה לנחש. לא מספיק שהוא הורס לי את כל הבוקר בכך שאני צריכה לראות את הפרצוף שלו בכל מקום, הוא הולך גם להרוס לי את כל אחר הצהריים.
התקווה היחידה שלי היא שליאם לא יהיה הבן אדם היחידי בכיתת הריתוק. שהקטע הזה של הריתוק הקבוע יחול על עוד תלמידים.
ראיתי את המורה מתקדם עם הקופסא לעברי. מה שהזכיר לי שליאם הוא לא האופציה היחידה לפרוייקט עבורי. אני יכולה להיות לבד. לרכז את כל הידע שלא רכשתי בשיעור ולאסוף את כל החומר שלא סיכמתי ולהכין עבודה.
איני יכולה להשים את ידי על האופציה האידיאלית יותר. אם זה היה כל שיעור, כל שיעור חוץ ממדעים- הייתי רוצה להיות לבד. אבל זה שיעור מדעים וזאת לא החלטתי. תפקידי היחידי בבחירה הוא להכניס את ידי אל הקופסא ולקרוא בכל את השם שהגרלתי מתוכה. אני לא יכולה לשלוט בכתוב ואני לא יכולה לשנות אותו.
אולי להיות שותפה של ליאם באמת יהיה נורא, אבל יש בזה יתרון. אולי הוא אחד קטן , אך יש לו ערך. ליאם טוב במדעים. בשונה ממני, ליאם מתקשה בכל השיעורים חוץ ממדעים. אני מתקשה מכל השיעורים חוץ מספורט- אני פשוט מבריזה ממנו.
המורה שעמד מולי חיכך בגרונו- רומז לי לקחת פתק. ידי נכנסה אל הקופסא והרגישה את שני הפתקים בה.
שמעתי את ליבי הולם. מה אם אצטרך להיות עם ליאם?
המורה חיכך בגרונו שנית. תפסתי בפתק הקרוב אלי ביותר והוצאתי אותו. הסתכלתי על הפתק. הוא היה מקופל בצורה מגושמת וקרוע בצדדים.
כשהרמתי את ראשי, ראיתי שכל הכיתה מסתכלת עלי.
כולם יודעים מה יחסים ביני לבין ליאם. ומי שלא ידע, כנראה גילה בגלל השטות שפלטתי בקפיטריה. אולי כולם יודעים שאני וליאם שונאים אחד את השניה, אבל הם חושבים שמסרתי את עצמי עבורו. דבר שהיה כמובן שקר מוחלט. אני בחיים לא עשיתי את זה ובחיים לא אעשה את זה.
כשפזלתי לכיוונו של ליאם ראיתי שהוא לחוץ. כמוני, גם הוא לא רוצה ששמו יאמר על ידי.
המורה שעמד מולי כבר היה נרגז וחסר סבלנות. פתחתי את קיפוליי הנייר. קול קריעה נשמע, אבל זה לא שינה דבר. הדיו עדיין נראה על גבי הנייר. הפתק לא היה ריק- אני לא אעשה את העבודה לבדי.
הפסקתי לפתוח את הפתק, ידעתי מה יכתב בו. השם עדיין לא נגלה עיני. כשהמשכתי לפתוח את הפתק שם נגלה לפני. הוא לא רשם ליאם, אלא שם אחר.
"דניס" הודעתי.
השם שהורגל בידי היה דניס. מי זה לעזאזל?
YOU ARE READING
A Cinderella Story
ספרות נוער•הושבת!!• בכל סיפור סינדרלה אחר, במשך לילה אחד, הנסיך משכיח מסינדרלה את הליכלוך וסוחף אותה לריקוד שובה לבבות. הוא מוצא אותה בעזרת נעל זכוכית וגואל אותה מאימה החורגת המרשעת ואחיותיה האכזריות. אומנם, בסיפור סינדרלה הזה, כל החוקים משתנים. סיפור הסינד...
