A Cinderella Story

פרק עשרים ושתיים- אחות

אלינור ישבה על ספסל תחנת האוטובוס אשר בפתח ביתה. קת'רין התקשרה אליה כמה דקות לפני וסיפרה לה על בואה, אך לא על הסיבה לכך. יום שלישי היה, הימים בהם קת'רין מעבירה את שיעוריה הם שני וחמישי.

השמש סינוורה את עיניה החומות ואלינור הצטערה מעט על כך שלא לקחה עמה את משקפי השמש. לפני שיכלה לפנות חזרה אל ביתה ולקחת את המשקפיים, מכונית שחורה ומבריקה עצרה בדופן המדרכה. החלון האטום נפתח וחשף את לובן פניה של קת'רין.

"היי," קת'רין קראה. "תיכנסי."

הילדה בת הארבע עשרה הינהנה ועשתה את דרכה אל אחורי המכונית. תוך הסתכלות מרופרפת לימין ושמאל, עטה על דלת הנוסע והשתחלה אל המכונית. אלינור מעולם לא הבינה מדוע המכוניות בלונדון הפוכות. בביתה הקודם, אשר היה בארגנטינה, צד הנהג היה שמאל ולא ימין.

"היי," מילמלה חזרה. ידיה אחזו בחגורה ותוך שניות אחדות סגרה אותה עליה.

קת'רין שלחה אל אלינור חיוך והחלה לנסוע בכבישים הריקים.

גם היא לא הבינה מדוע אלינור הייתה זאת שהתקשרה אליה. אולי מפני שזואי חברה טובה של ליאם ולא יכלה לספר לה את אשר על לבה. אך הדבר לא היה נכון, גם אלינור בקשר טוב עם ליאם- היא ידעה זאת. משהו בנערה המתבגרת גרם לה לרצות לאסוף אותה אל חיקה ולשמרה תחת חסותה. לקת'רין מעולם לא הייתה אחות. מעולם לא הייתה מישהי שתוכל באמת לספר לה את המעיקים עליה. ואלינור, אלינור מדהימה בתור אחות קטנה.

הדבר אותו שכחה קת'רין הוא שאלינור אחות גדולה לשישה אחים. קל לה ללמוד פנים של אדם ולדעת מתי חתול שחור עבר לידו. והמבט אותו לבשה קת'רין לא הוכיח דבר אלא שחתול שחור, גדול ושמן עבר לידה. דבר נוסף שחושי 'האחות הגדולה' אמרו לה הוא שליאם קשור לעניין. מורתה לריקוד מלאה חומות. חומות שליאם הצליח לעבור.

"מה קרה?"

קת'רין שלחה מבט קצר לאלינור. "למה את מתכוונת?"

"התקשרת אליי בעשר בבוקר ואמרת שאת באה. לא היית עושה את זה אם לא הייתה לך סיבה."

פיה של קת'רין התעקל מעלה מעט. כן, אלינור תהיה מושלמת בתור אחות קטנה. "הבנתי שיש לך ספקות לגבי כישרון הריקוד שלך, אז החלטתי לקחת אותך לשיעור פרטי. רק את ואני."

הנערה בעלת השיער החום הינהנה מעט. "את בטוחה שזה הכל?"

קת'רין נאנחה. "את ממש טובה, אמרו לך את זה פעם?"

אלינור משכה כתפיה. "יש לי אח שסובל מביריונות בבית הספר ואחיות שמעדיפות לעזור בבית מאשר לצאת לבלות. ללמוד הבעות פנים זה חלק מהתפקיד."

עיניי הים הצלול של קת'רין הכילו את אלינור בתוכן. המילים שאלינור אמרה נראו לה רחוקות מהעולם שלה. תפקיד, אחיות, בית. כמה זמן קת'רין לא הרגישה בבית בגלל הפנימיה המחורבנת הזאת שהיא גרה בה. אמה הכריחה אותה ללכת אליה, היא פחדה שאביה ירצה אותה חזרה.

"לי ולליאם הייתה אתמול.. אמ.." קת'רין חיפשה את המילים. המילים שיסבירו את המצב, אך לא יסבכו אותו. המילים שיסבירו את תחושתה ואת לבה השבור. "ירידה ביחסים."

קמט הופיע בין גבותיה של אלינור. "מה קרה? נפרדתם?"

"לא, לא נפרדנו. השותף במעבדה שלי הגיע והוא התברר כחתיך-על. דניס, השותף, גירה את ליאם יותר מידי ובסופו של דבר.. ליאם הכה אותי, הוא סטר לי בלחי."

עיניה של קת'רין נפקחו ופיה נפער באימה. "ליאם עשה מה?"

אילו לא הייתה באמצע נהיגה, הייתה קת'רין משפילה את מבטה. "ליאם, ליאם? כאילו ליאם אדל? הבחור הכובש שלא הצטרף לנבחרת הפוטבול כי הוא נגד אלימות?"

קת'רין הינהנה, בעוד אלינור כמעט הוכתמה מהבילבול. "מה? איך? הוא התנצל, נכון?"

"כ.. כן. הוא נעלם לכמה שעות, אז הלכתי לפי.ג'י ושאלתי אותו אם הוא יודע משהו. מסתבר שיש איזשהו ביתן בסוף בית הספר שאף אחד לא יודע עליו, אז ליאם ופי.ג'י הפכו אותו ל'מקום שלהם'. ליאם באמת היה שם. הוא היה שבור, מפורק מבכי, האשמה אכלה אותו." קת'רין הרגישה כי כמה דמעות נקוו בעיניה כשנזכרה באירועי אתמול בלילה. "זה היה נורא. לא יכולתי שלא לסלוח לו כשראיתי אותו ככה."

אלינור הינהנה. גם  עיניה מאבדות את יובשם כשנזכרה באירועי אתמול. בנג'מין. היא הרגישה שהיא עומדת לבכות בגלל בנג'מין. אתמול, אחרי שעלתה לחדר האמבטיה, היא נשארה שם כמעט רבע שעה. כשירדה, בנג'מין כבר לא היה שם- הוא עזב מבלי להשאר לארוחה.

"אם מדברים על אתמול, בנים ואכזבות, אז גם לי יש מה להגיד בנושא."

חיוך עלה על פניה של קת'רין ועיניה נצתו. "אלינור מלודי רוזמרי, עם מי התרועעת אתמול?"

אלינור צחקה והרימה ידיה כחפה מפשע. "עם אף אחד, נשבעת. זאת לא הייתה אפילו נשיקה."

קת'רין הרימה גבה בחשד. "אז מה כן קרה ומי זה בכלל?" חיוכה עשה את הבלתי-יאומן והצליח לגדול אפילו יותר כשהבינה שהיא מתנהגת כמו אחות גדולה. אחת שדואגת ותומכת.

"קוראים לו בנג'מין. הוא בן שש עשרה, גדול ממני בכמעט שנתיים. ואנחנו רק הכרנו, אבל היה כזה משהו אחר באוויר." אלינור לא יכלה לשלוט בחיוך שחצה את פיה. ידיה שולבו והונחו על לבה. עיניה נדדו אל נקודה אקראית במכונית, ניצוץ קטן הופיע בהן. "הוא רכן אלי ואנחנו כמעט התנשקו. אבל הייתי חייבת להרוס את זה."

קת'רין הזעיפה פנים. "הי, את לא רצית להתנשק עם מישהו שרק הכרת, זה ממש לא דבר רע."

את המשך הנסיעה הארוכה העבירו שתי הבנות בשמיעת מוזיקה. אך לא אחת מהן התרכזה בצלילים הממלאים את החלל, אלא באירועים שקרו אתמול- אלו שחלקה עם אחותה, ואלו שלא.