A Cinderella Story

פרק תשע עשרה- עיניים לוכדות

נקודת מבט אלינור:

"אמא" צעקתי כשהגעתי הביתה, עייפה אחרי שיעור הריקוד המפרך.

רעשים נשמעו מכיוון המטבח, לוקחת בהנחה שאמי שם, הלכתי אל המטבח. כמו שחשבתי, אמי הייתה שם, מנסה למקם את הדלי במקום בו מטפטף מהתקרה.

"אלינור!" קראה אמי לאחר שהניחה את הדלי במקום. ידייה פרושות לצדדים, מחבקות אותי חזק לאחר שנכנסתי לתוכן. "איך היה שיעור הריקוד?"

"היה ממש כיף! ליאם וקת'רין אפילו נתנו לי טרמפ חזרה לכאן." אמרתי במהירות.

זוהי הייתה הפעם הראשונה בה הייתי בחוג, ופעם ראשונה שלמדתי דבר מזה כמה שנים. נשרתי מבית הספר בגיל 8. להוריי לא היו את האמצעים לשלם על לימודיי. בהתחלה כעסתי על כך. אמרתי להם שהם הורים רעים, שאפילו את שכר הלימוד של ביתם הם לא מסוגלים לשלם. קראתי להם חסרי תועלת, מרושעים. כל יום אמרתי להם מחדש כמה אני שונאת אותם וכמה אני מקווה שיהיו לי הורים אחרים, הורים שלא יגזלו ממני את כל חבריי ושיוכלו להלביש אותי בבגד לא משומש. הם בכו, הרגשת האשמה חילחלה אליהם. אשמה על כך שהם לא יכולים לשמח אותי.

אני הבכורה בבית, אחות לשבעה. מגיל קטן שמרתי עליהם ודאגתי לכל מחסורם בבית.

"אלינור!" שמעתי את קול אחי הקטן בן השנתיים, סבסטיאן, קורא לי.

הסתובבתי בשביל לראות אותו רץ רטוב לכיווני, ללא בגדים. קריסטין, שהייתה קטנה ממני רק בשנה, רצה אחריו עם מגבת. צחקתי והרמתי את סבסטיאן על ידיי.

"בורח מקריסטן אחרי מקלחת, סטיבי?" שאלתי בחיוך ודיגדתי את בטנו.

ידיו הונחו על כתפיי, ראשו על חזי והוא צחק. הצטרפתי אל צחוקו. ידו עלתה אל פי וכשהכנסתי את קצות אצבעותיו הקטנות אל פי צחוקו התגבר.

הורדתי אותו מחיקי ושלחתי אותו אל קריסטין שתנגב ותלביש אותו. הסתובבתי חזרה אל אמי שחייכה חיוך קטן.

"הוא התגעגע אלייך, את יודעת. הוא רגיל לראות אותך בבית כל הזמן."

צל של חיוך עלה על שפתיי. "כן, אני יודעת."

חיוכה של אמי גדל והיא קראה לדניאלה, שקטנה מקריסטין בשנתיים, לעזור לה להכין את ארוחת הערב.

הבנות הן רוב אצלינו במשפחה. בתוך משפחה בעלה תשע נפשות ישנם רק שלושה בנים- אבי, סבסטיאן וארתור. ארתור הוא היחיד במשפחה שעדיין בבית ספר. הסיבה לכך היא המסורת ארוכת השנים אצלנו במשפחה; על הבנים לפרנס את הבית והדרך היחידה שיוכלו לעשות זאת היא דרך לימוד והשקעה.

מבינה שמקומי הרחק מהמטבח, הלכתי אל חדר האמבטיה- החדר בעל הפרטיות הגדולה ביותר בבית. עקב היותנו משפחה גדולה בבית בעל שני חדרי שינה בלבד, כל הילדים - מלבד סבסטיאן - ישנים בחדר אחד והוריי בחדר נפרד.