A Cinderella Story

פרק שלושים ואחת - היום שאחרי

ארבעה ימים לנשף

קרן אור מצאה דרכה מבעד לחלונות עמומים, מאירה ומחחמת כל דבר שנקלע תחת חסותה. השעון הדיגיטלי מיהר לשנות את זוהרו לשעה שבע. הרעש הרועם שהפיק גרם לפי.ג'י לנוע במתיחות במיטתו. הוא לא רצה להתעורר כשהברונטית הקטנה לא לידו, אף סיבה לא יכלה להמצא כך. כרית קשה נחתה על ראשו.

"תכבה את זה כבר," ליאם נהם אל מזרונו חסר הכרית. "ותחזיר לי את הכרית, זה לא נוח."

פי.ג'י היה כה חלש מהפרידה מזואי ומהדמעות שזלגו מעיניו במשך כל הלילה, שהכרית לא הגיעה אפילו אל אמצע הדרך בניהם.

"אתה צריך להתעורר ולחדש את הכוחות שלך. מזל שהיום תורך ללכת לבית הקפה," הקניט ליאם, ואז הוסיף, "לעזאזל, תכבה כבר את השעון שלך."

"לא, תלך אתה לבית קפה," פי.ג'י ילל.

ליאם גיחך. "זה התור שלך. די להיות נקבה."

״זואי נפרדה ממני, אני אבל - לא נקבה. איך אתה לא מדוכא מהפרידה שלך?״ הוא צעק, מנסה להתגבר על קול השעון הגובר. אילו היה מוצא את הכוחות להוציא את היד מהשמיכה ולכבות את המזיק.

ליאם משך בכתפיו והתרומם ממיטתו. ״יש עוד הרבה דגים בים.״

״זה לא מה שאמרת על ויוטה.״

פניו של ליאם התעוותו בכעס מידית. חודשים עברו מאז ששמע את השם, אנשים תמיד נזהרו על כך בקירבתו. אף על פי כן, ליבו התכווץ כאלו עברה רק שעה.
״זאת מכה מתחת לחגורה,״ אמר בקשיחות. ״בכל מקרה, אני הולך לבית הקפה, ואני חושב שגם אתה צריך לבוא איתי. לשאוף קצת אוויר מחוץ לפנימיה המסריחה הזאת.״

פי.ג׳י גרגר. ״אתה משלם.״

״אתה חי בסרט. ותכבה כבר את הכלבה.״

***

השעה הייתה 7:25 כאשר ליאם ופי.ג'י מצאו עצמם עומדים בתור הארוך בבית הקפה. התור מעולם לא השתרך כך, ופי.ג'י חיפש בראשו את הסיבה ההגיונית לכך.

"לעזאזל," מלמל תחת שפתו, תופס את תשומת לבו של ליאם. "יש לנו בוחן היום עם גברת מסר."

הברונטי פער עיניו באימה. קללה חמקה מפיו ולאחר מכן חיוך זחוח. מבטו עבר על פני בית הקפה בתאווה ונעצר על האישה מאחורי הדלפק. "אם אני משיג את המספר שלה, לא יהיה בוחן."

פי.ג'י בחן אותה מעט. שיערה האדמדם נאסף בסיכה מאחורי ראשה, מלבד קצוות שערות סוררות. מעט איפור עיטר את פניה וחולצתה הלבנה הייתה פתוחה מכפתורים עד הסינר. ההיפך הגמור מקת'רין. אומנם, לא זה הפר את שלוותו - אלא העובדה שיכל להצביע כי האישה בת יותר מעשרים, אולי עשרים ושתיים.