A Cinderella Story

פרק חמש עשרה- חומה

כמתוכנן, ליאם באמת לקח אותי לדייט יומיים לאחר שהציע. ואיזה מקום יותר טוב לדייט שני מאשר המסעדה של הוריו? תנו לי לענות לכם על השאלה- כל מקום.

כאשר זואי גילתה שהוא לוקח אותי למסעדת הוריו היא הכריחה אותי ללבוש שמלה אדומה קצרה וצמודה. שיערי הוחלק בשנית וצמתי הדקה שימשה כסרט לשיער המפוזר. החלק הנורא ביותר הוא הנעליים. הנעליים אותם נתנה לי היו בעלי עקב צר וארוך. הדבר היה גרוע כמו ילד קטן שרוכב על אופניים בפעם הראשונה בחייו על גשר צר שמתחתו תיהום- מוות בטוח.

ליאם שילב את זרועו בשלי כאשר נכנסו למסעדה. הדבר הראשון שהרגשתי כאשר נכנסנו היה המזגן הקר. שמלתי הייתה קצרה ולא מחממת כלל. ליאם, לעומת זאת, לבש שתי שכבות- הראשונה היא חולצה לבנה חלקה שבצווארונה מונחת עניבה כחולה והשכבה השניה היא בלייזר שחור. מכנסייו הארוכים הותאמו אל הבלייזר.

התקדמנו באיטיות אל דוכן המארחת. כמובן מעדתי, אך ידיו הגדולות והחמימות של ליאם דאגו לייצב אותי במקומי.

כשנעמדנו על יד דוכן המארחת והיא שמה לב אל נוכחותינו בורכנו בברכת שלום קטנה. מיד לאחר מכן היא לחשה כמה מילים אל מכשיר הקשר שבידה. לא עברו יותר מכמה דקות והורייו של ליאם התייצבו לידנו.

"אוי, שלום! ליאם אמר לי שתבואו, אבל הוא לא אמר לי כמה יפה את." אמרה אמו בעודה רצה אלינו עם נעלי העקב. אני בחיים לא אבין איך היא עושה את זה. שמלתה האפורה הייתה קצרה ובעלת נצנצים התואמים לה. שרשרת פנינים נחה על צווארה וקול בתוכי אומר לי שהפנינים לא חיקוי.

בשונה מאמו של ליאם, אביו התקדם באיטיות ובבטחון. השוני היחיד בלבושם של הבנים היה העניבה.

"לאונרדו אדל." אמר בקול גבוה וקשיח. ידו נשלחה לכיווני ולחצתי אותה בעודי מציגה את שמי.

אמו של ליאם לא איחרה להגיד את שמה- קלרה.

"ובכן, נשב?" שאלה אמו בחיוך מתוק.

קלרה ולאונרדו שילבו ידיים גם הם והובילו אותנו בדרכנו לשולחן. ליאם שלח לי חיוך ולחש באוזני, "מקווה שהכנת תשובות מראש."

תגובתי היחידה לעקיצתו היא מעידה. הוא צחק והניח את שתי ידיו על מותניי כאשר הוא מאחורי.

רק כאשר התיישבתי בשולחן המרובע היה לי זמן לבחון את המקום- נברשות זכוכית חוברו לתקרה והאירו את החדר בגווני כתום-צהוב. השולחנות היו ערוכים בקפידה; מספר כיסאות לפי הצורך, מפה לבנה, סכו"ם כסוף ומפיות שחורות. האנשים הנוכחים היו לבושים חגיגית והתעסקו בשיחות חולין.

"אז, קת'רין," פנתה אלי קלרה. "במה הוריך עוסקים?"

השפלתי את מבטי ומצאתי לנכון להתעסק עם המזלג. "אמי שחקנית מוכרת- פטריסיה לאונר."