A Cinderella Story

פרק שביעי- מרענן

"קת'רין, אני הולך" הודיע ליאם, "השארתי לך שוקולטה וקוראסונים על השולחן בסלון. ליד הקוראסונים יש מפתח, תנעלי את הבית כשאת יוצאת ותחזירי לי את המפתח."

"בסדר, תודה" עניתי ושמעתי את צעדיו של ליאם מתחלשים.

זה היה מוזר, מאוד מוזר. ליאם היה מתחשב, עוזר, דואג. יש לי הרגשה שזה רק השקט שלפני הסערה. הוא מתכנן משהו, הוא חייב לתכנן משהו. אחרת למה לו להיות כל כך נחמד אלי? אני חייבת לעשות משהו, לפני שהכל יתפוצץ עלי.

התלבשתי לאט. אני במילא מאחרת, מה זה משנה בכמה זמן? אספתי את שיערי לקוקס מרושל ויצאתי מחדר האמבטיה. כמו שליאם אמר, באמת היה קפה וקוראסונים על השולחן. לקחתי קפה, קוראסון ואת מפתח דירתם. יצאתי מהדירה ונעלתי אחרי. עד שהגעתי לשיעור הקפה נגמר והייתי באיחור של רבע שעה. 

"קת'רין, מדוע הגעת כה מאוחר?" גברת מסר שאלה אותי כשהגעתי לכיתה.

התירוץ 'זואי תפסה לי את המקלחת' לא יעבוד. 

"אתמול אמי הגיעה לבקר אותי בדיוק כשלמדתי על המהפכה הצרפתית. ידעתי שזה החומר שנלמד היום, אז רציתי להתכונן מראש. ובגלל שלא היה לי נעים לגרשה, למדתי כל הלילה" עניתי. איו, למה אני כזאת לקקנית?

גברת מסר הנהנה ואמרה לי לשבת במקומי. 

הלכתי בצעדים מהירים אל השולחן והתיישבתי ליד זואי.

"היי" חייכה, "איך היה להתקלח עם הבנים?".

הם יושבים מאחורינו ומאזינים לכל מילה שלנו, היא באמת רוצה שאני אענה ככה על השאלה הזאת.

"מרענן" אמרתי.

מבינה את הרמז, זואי החליפה נושא. "דיברתי עם אמא שלך אתמול, אחרי שנרדמת."

"למה?" שאלתי.

"כי היא הייתה נורא נחמדה והיא דאגה לך."

גלגלתי עיניים. "אם היא באמת הייתה דואגת לי, היא הייתה פותחת לי את החוג ריקוד שריצתי."

"זהו ש.." זואי התחילה לומר, "כשדיברתי איתה אתמול העגנו לאיזשהי פשרה."

"פשרה?" נחרתי, "למה לעזאזל הגעתן לפשרה על החיים שלי?".

"אולי תקשיבי לפשרה, ואז תשפטי אותנו?" זואי נאנחה. "אמא שלך תשלם לך על הסטודיו, רמקולים, וכל מה שצריך בשביל לפתוח חוג ריקוד. היא אפילו תשלח אנשים לתלות מודעות ותפרסם את זה בטוויטר שלה."

"אבל.." אמרתי, מודעת לכך שיש אחד כזה.

"זה לא 'אבל', אלא 'בתנאי'."

"ומה התנאי?" שאלתי.

"את תצטרכי להיפגש איתה חמש פעמים אצל יועצת אמהות ובנות" זואי אמרה במהירות.

פי.ג'י ניסה לחנוק את הצחוק שלו מאחורינו, אבל נחר כישלון. וליאם נחר.

"שתוק, חזיר" הסתובבתי ואמרתי לו.