A Cinderella Story

פרק שלושים ושש- יופי

המולה געשה בחדר המוביל אל מדרגות במת הריקוד. בני עשרה הסתובבו במעגלים בחדר, אחוזי לחץ. השעה כבר מזמן סימנה חצות וקת׳רין עדיין לא הופיעה. מזלם שיחק לטובתם כאשר אחת הקבוצות התעקבה. אולם, בעוד שניות אחדות תורם לעלות ומורתם טרם שם.

כמו כולם, גם בנג'מין התהלך חסר תקווה בחדר. את שלושת הימים האחרונים בילה בחברת אלינור. הם רקדו, אכלו, צחקו. אפילו מעט נשיקות הוחלפו בניהם. חיוך קטן עלה על שפתיו בעוד נזכר באירועי אמש.
הברונטית האהובה סחבה אותו אל הסטודיו בשעת ערב דומה לזו בכדי להתאמן. בגדיה נדבקו אל גופה המיוזע ועורה זהר. על אף חוסר האיפור, היא הייתה כל כך יפה. כמובן, בנג'מין יצא עם בחורות יפות יותר ורזות יותר. אומנם לא אחת מהן גרמה לליבו להחסיר פעימה בכל פעם שהביט בעיניה, כמו שאלינור עושה.

״את יפיפיה,״ אמר לה. ידו גיששה בשיערה האסוף ושפתיו מצאו את לחיה הרטוב.

עיניה התמימות נתפסו על עיניו וארשת פניה לא הייתה שמחה, אלא עצובה. ״אל תחמיא לי על דברים שאני לא שולטת עליהם,״ אמרה לו. ״אלוהים ברא את איך שאני נראית. תחמיא לי על האופי שלי - עליו אני שולטת.״

בנג'מין התיישב על הרצפה ונשען על אחד הקירות. בנוסף לקת׳רין, גם אלינור לא נמצאה והוא דאג.

״חצי דקה לעליה לבמה,״ בחור מזוקן אשר החזיק בידו קלסר דפים הודיע.

באותו הרגע בו נעלם במסדרון הארוך, הדלת הקשיחה נפתחה. קת׳רין נכנסה במהירות, מתנשפת.

״עוד לא עליתם לבמה, מעולה,״ אמרה בין נשימות. עיניה עברו בין כל הילדים. ״למה חסר לי אחד? מי לא פה?״ לפתע עיניה נפערו בפחד. ״איפה אלינור?״

כאלו זימן זאת הגורל, הדלת הקשיחה נפתחה שנית, דוחפת את קת׳רין וחושפת את אלינור. הברונטית נכנסה אל החדר מלווה דמעות ועיניים אדומות.

בנג'מין מיד רץ לקראתה. ״מה קרה, אלינור? למה את בוכה? מישהו עשה לך משהו?״ הוא כל כך פחד. כאלו הפחד לקח אותו בין זרועותיו ומילא אותו.

״אני בסדר,״ אמרה בקול רועד.
בנג'מין השיט ידו בכדי לנגב את דמעותיה, אולם היא התרחקה הצידה.

ליבו נשבר.

״את לא נראת בסדר. אני דאגתי לך, לא ידעתי איפה היית. אני עכשיו גם לא יודע איפה היית. מה קרה לך? למה את בוכה?״

הברונטית השפילה מבטה. ״צריך לעלות לבמה, אני אספר לך אחרי זה.״ בכך היא קטעה את השיחה הקצרה שנוצרה בניהם, לקחה מסיכה מהשקית הגדולה ועלתה לבמה ביחד עם כולם לריקוד הזוגות.

במשך כל הריקוד אלינור ניסתה להמנע מקשר עין עם בנג'מין. העובדה שהיה בן זוגה בריקוד שכולו זוגות. היא תכננה להתחמק ממנו בירידה מהבמה. אולם, ידו תפסה בידה וגררה אותה אל חדר צדדי לא מזוהה.

מבלי לתת לה הזדמנות לשבת על כסא - או לדבר - הוא השעין אותה על השולחן וחסם את יציאתה.

״איפה היית היום. דאגתי לך כמו גהינום.״

עיניו כל הזמן תרו אחר עיניה בנואשות. כאשר לא חיפש אותה ללא הפסקה וכמעט התייאש כחצי שעה לפני ההופעה הוא כל כך דאג. זרועותיו רק רצו לחבקה שוב ולהרגיש את חום גופה.

אלוהים, הם מכירים רק שלושה ימים. לאלינור יש מן קסם שיכול לגרום לאנשים לשכב על הרצפה ולהתגלגל אם זה מה שתבקש. ובנג׳מין, בנג'מין יכל גם לרוץ להביא מקל.

״אני לא רוצה לדבר על זה,״ ענתה. ראשה מושפל, בעוד האדם האחרון שרצתה לראות עומד מולה.

בנג'מין הרגיש את דמו מתחמם - שולח להבות לכל תא בגופו. ״לא רוצה לדבר על זה? אני פאקינג דאגתי לך במשך שעות. חיפשתי אותך בכל מקום - כבר חשבתי שחטפו אותך!״ קולו הושווה לצעקה, אומנם את המילים הבאות אלינור התאמצה לשמוע. אם נדייק, לא לשמוע.
״היה רגע שהייתי בטוח שעשיתי משהו, שגרמתי לך לברוח ממני. ואז, עמדת מולי, מלאה דמעות.״

ידה נחה על ידו בניחום. הוא הרים מבטו בכדי לראות אותה דומעת שוב, בדיוק כמוהו. ״אל תבכה,״ התחננה.

״זאת תוצאה ישירה של הבכי שלך.״

״אתה לא עשית כלום, זאת אני הדפוקה פה. גיליתי היום שהמשפחה של אימא שלי הייתה דווקא מבוססת כשהיא הייתה צעירה. ובגלל שהתחתנה עם אבי, ההורים שלה - סבא וסבתא - השילו אותה מהירושה.״

בנג'מין תפס אותה בין שתי ידיו והכריח אותה להביט בעיניו. ״את רק בת ארבע עשרה. יש לך עוד זמן עד חתונה, לא חושבת?״

״כן, אבל-״

״שום אבל,״ חתך אותה. ״את תמיד כל כך פרנואידית. אומרים שהחודש הראשון של הזוגיות זה החודש הכי יפה - בואי ננצל את היופי הזה.״

אלינור השפילה מבטה - בפעם הרבה כל כך הערב - והנהנה.

״מעולה,״ בנג'מין ענה בחיוך.

ליאם הלך לגן חיות, ראה אלפקה מעופפת. היא ירקה עליו, מסתבר שהוא אלרגי ומת. לקת׳רין הייתה אורה ושמחה וששון.
אני יודעת שהפרק קצר- פשוט היה לי שבוע כל כך עמוס ורציתי להעלות פרק.
אגב, מי שלא שם לב, אני מעלה פרקים רק בחמישי.