חטאים סוערים

אכפת לי (פרק 18)

נירו 

הבנות הלכו, נשארתי לבדי. יותר נכון אני ועוד מלא אנשי צוות ברחבי הבית.
ביקשתי מדנטה טובה, משהו שאני לא מרבה לעשות, ול הייתה צריכה מישהי שתהיה איתה, ואישתו של דנטה הייתה אופציה מהירה וקלה.
עכשיו, כשהיא לא בבית אני יכול ללכת לתת ביקור לאבי שעדיין נמצא במרתף, הוא נקרב שם במשך שבועות כבר, אני מניח שהגיע הזמן להרוג אותו, לא הייתי רוצה שהוא יהיה חי בזמן שאני אעמוד בחופה.
יצאתי מחדר ההעבודה שלי והתקדמתי לעבר המרתף, ביקשתי לפעמים מהמשרתים לתת לו קצת מים וקצת אוכל רק בשביל שהוא לא ימות, את זה אני צריך לעשות, לא אף אחד אחר.
אני נוקם בשמי ובשם אמי ואדריאנה.
שתי הנשים שהוא הרשה לעצמו לפגוע בהן כל פעם מחדש, גם כשאנשים היו בסביבה, גם כשאני הייתי בסביבה. כמות הפעמים שראיתי את אמי נאנסת על ידי אבי, זה זיכרון מכוער לילד בן חמש עשרה.
אני זוכר את הימים האלה טוב מאוד, הלוואי שיכולתי לשכוח. כל פעם שזה היה קורה הייתי לוקח את אדריאנה לבחוץ, תמיד פחדתי כשהוא יסיים עם אמי הוא יעבור לאדריאנה. לא רציתי שהיא תעבור את זה, לא רציתי שעוד אף אישה תעבור את זה.
אבל עדיין הייתי צריך לבהות באימי כשהיא הייתה מרותקת על הריצפה, ראיתי כל דמעה שיצאה לה מהעיניים, היא הייתה אומללה.
הוריי התחתנו בשידוך לא מוצלח, אמא שלי הייתה רק בת שבע עשרה כשהיא הייתה צריכה להתחתן עם המפלצת הזו, והוא? הוא היה גדול ממנה בשמונה עשרה שנים. זה היה נוראי, היא הייתה כל-כך צעירה כשהיא ילדה אותי.
היא סבלה במשך שנים רבות, עד שהיא מתה, וגם זה קרה בגלל אבי ואחי הגדול שעד היום רודף אותי.
הוא עדיין פה בסן דייגו, ידעתי את זה. הוא חיכה לזמן הנכון.
אבל עכשיו? אני זה שבשליטה, אני זה שעומד מעל אבי החלש והחיוור.
תיכננתי לגרום למוות שלו להיות איטי, אך לא יכולתי להסתכל בו עוד שנייה אחת. הוצאתי את האקדח מחגורת הנשק וידי רעדה כשאחזתי בה, תמונות של אמי קפצו לראשי. הוא היה מעולף, לא מודע שאני עומד מולו עם אקדח מכוון לראשו. יריתי לו לראש מבלי לחשוב פעמיים. לא הגיעו לו מילים אחרונות.
זה נעשה הוא מת, זה נגמר, בערך.
עדיין נשאר לחסל את אחי הגדול אלייזה, שהוא כמו עלוקה. הוא מחזיק במשהו שיכול להרוס את חייה של ול. שאם הדבר הזה יצא אי פעם, היא לא תוכל להראות את הפרצוף שלה בציבור. בשבילי זה יהיה קל, אבל לא בשבילה.
יצאתי מהמרתף, הוא נעלם. זה נגמר, לא יהיה עוד מישהו שיפגע באדריאנה. בשביל אמי זה כבר מאוחר מידי, אבל לא בשביל אדריאנה.
רעש של מכונית נשמעת מאחורי דלת הבית, או שאני בליתי הרבה זמן בלהביט בגופה של אבי, או שול חזרה מוקדם מידי.
עמדתי שם, מול הדלת, מחכה שהיא תכנס.

כשראיתי אותה בפתח הדלת פתחתי את פי, עיניי פגשו את העיניים שלה, לא שיקרתי לה שאמרתי שהן מהממות. ובהחלט נראות כמו היער.  "עדיין מתחמקת?" סידרתי את שרוול החליפה, כשעברתי בה את מבטי נזכרתי בהיום בבוקר שראיתי שיש תפר של כוס אלכוהול בחליפה שלי. שיארתי שהיא עשתה את זה.