פרק 23

54 6 2
                                    

נירו

כעס עבר בגופי כשראיתי איך המאבטחים הסתכלו על ול, פאק היא גורמת לי להרוג יותר מידי לאחרונה. ובאופן די מפתיע, היא התנהגה שונה היום, יותר נחמדה מהרגיל, החריפות שלה ירדה. לא אהבתי את זה, משהו קורה והיא לא מספרת מה. דאגתי. דאגתי כמו שלא דאגתי בעבר, היא שאלה על האבטחה וגרמה לי לחשוד.
היא לא מרגישה מוגנת? כי אם לא אני אטפל בזה.
אני חושב שאני עוד אפול על הרגליים בשבילה.
כשדיברנו האח הנורמלי שלה צפה בנו, הקשיב לכל מילה, ידעתי שהוא לא אוהב אותי בדיוק כמו דנטה, אבל הוא היה יותר שקט לגבי זה לעומת דנטה.
היום הזה הולך להיות ארוך, רציתי כבר שיסתיים.
החופה הולכת לקרות בעוד כשעה, דנטה רב עם אביו בצד, לא הייתי מעוניין לשמוע. הם מתרוצצים בכל הבית שלי.
בחנתי את האולם ששכרתי, לילי ובלייר דאגו לעיצוב, אני דאגתי לתשלומים, ידעתי שול לא תרצה חלק בעיצוב ובנוסף לא רציתי להוסיף עליה עוד לחץ, היה עדיף שהן יטפלו בזה. הסתכלתי סביב והבחנתי שלא הייתה פינה שלא היו בה פרחים.

כיחכוח בגרון נשמע מאחורי והפנה את צומת ליבי, הסתובבתי את מקור הקול וראיתי את אדריאנה. "אני מקווה שאתה מרוצה מעצמך." אם היא פה ניק חייב להיות בסביבה, ביקשתי ממנו טובה אחת קטנה שלקחה לו יותר מידי זמן לעשות.

"אם את רוצה ללכת, תלכי." אם אדריאנה לא רצתה להישאר, לא הייתי עוצר בעדה ללכת. גרמתי לה להרבה כאב, אי אפשר להאשים אותה, הפצעים שלה עוד לא החלימו. הזיכרון שלה עוד לא חזר, היא תנשא את השנאה שלה כלפיי לנצח ואני אתן לה.

"אני רואה שהמוות של אבאל'ה השפיע עליך." היא נזפה בי, לעזאזל היא חשבה שאני באמת אוהב את האיש הזה. לא הרגשתי אליו שום חמלה. תיעבתי אותו יותר מכל אחד. אדריאנה עדיין לא יודעת שאני זה שהרג את אבא שלנו, היא עדיין חושבת שהיא והחברים הקטנים שלה הם אלה שדאגו לזה, היא יכולה להמשיך לחיות בבועה הקטנה שלה, לא הייתי רוצה לנפץ אותה.

"אני רואה שהחתונה שלי עם ול השפיעה עליך." פניה הפכו לזועפות, רק אם היא הייתה יודעת את כל הסיפור... אבל איך היא הייתה יודעת? היא הייתה קטנה באותו הזמן, אני זה שדאג לה, אני זה שהיה שם בשבילה.

היא הביטה בעיניי, נראת קצת יותר מאוכזבת. "למה היא?" אני לא ידעתי בעצמי, לא כרגע לפחות.

"היא הייתה חוט שקל למשוך אותו." הזזתי את השיער מפניי. "היא הייתה קלה להשגה."

"אתה ידעת שהיא החברה הכי טובה שלי! ובכל זאת הלכת מאחוריי הגב שלי." דמעות עלו בעינייה.
בגידה.
תחושת הבגידה היא התחושה הכואבת מכולם.

"תראי את הצד החיובי, החברה הכי טובה שלך הפכה לגיסתך." ידעתי שזה יעצבן אותה אפילו יותר, עדיף שהיא תשנא אותי, שתשמור מרחק ממני.
היא נתנה לי סטירה, פאק. לא יכולתי להכות אותה בחזרה, היא אחותי.

חטאים סועריםWhere stories live. Discover now