פרק 56

60 6 9
                                    

נירו

ול הרדומה נחה במיטה בחדר הישן שלה, רציתי להרים אותה אל המיטה שלנו אבל לא רציתי להעיר אותה בטעות, אז החלטתי להניח לה לבנתיים. "איזה סימנים יש לה?" שאל פאולו, לאחר מכן חזרנו אל המשרד, התקשרתי לרופא שיגיע לבדוק את ול, אבל לצערי הוא אמר שהוא יגיע רק בערב, אנחנו בצהריים עכשיו.
לא יכולתי לקחת אותה לבית חולים רגיל, הם תמיד מבקשים יותר מידי פרטים על המטופל.

"היא אמרה לך מקודם, סחרחורות, הקאות, כאבי בטן." ניסיתי למצוא את המספר הטלפון של הרופא, לבדוק אם אפשר להקדים, למרות שידעתי שהוא נמצא בטיסה במיוחד כדי להגיע לכאן, הוא לא יכול לענות לעזאזל.
"יש לה חום, שפעת ככל הנראה." נימת קולי הייתה רגועה למרות השתוללתי מבפנים.

מבטו של פאולו היה נראה חשוד, הוא הרים אליי את גבתו. "באמת נירו? שפעת? אתה לא טיפש." הזזתי את הטלפון שלי לצד, לעזאזל אני רוצה לחנוק אותו, אבל אין לי זמן למצוא עוד עוזר אישי.

"אל תדבר איתי ברמיזות." התעצבנתי.

"תגיד לרופא הזה שלך שיביא איתו בדיקת הריון." עכשיו אני זה שפער את עיניו, זה לא יכול להיות אבל, בפעם האחרונה ששכבנו הייתה לפני חודש ואני כמעט בטוח שלבשתי קונדום.

"היא לא בהריון."

"היא לא בהריון." הוא חיקה את קולי בזילזול. "כשאישה מקיאה וחשה בסחרחורות, הדבר הראשון שאתה צריך לחשוש לגביו הוא שהיא בהריון."
הוא נתן לי קו למחשבה, אם היא הייתה בהריון הייתי שם לב, המחשבה שיש עובר בבטנה, עובר שאנחנו יצרנו, אלוהים.
אם היא בהריון.. זה אומר שהוא נגע בה בזמן שהיא הייתה עם התינוק שלי, לא יכולתי לדחות את זה יותר, הגיע הזמן לתת לו ביקור קטן.

קמתי מהכיסאי במהירות, לא יכולתי להשאיר פה את ול לבד, אני צריך להתקשר לדנטה. "תכין לי מטוס לוושינגטון." ביקשתי ממנו, לא נשארתי כדי לראות את התגובה שלו, במקום הלכתי לחדרה של ול, אני לא סובל את הריחוק ממנה, אבל לצערי אני לא אראה אותה במשך הימים הקרובים, עם כמה שאני רוצה להיות איתה, אני לא ארשה לה לבוא איתי.

נכנסתי אל החדר בשקט, לא יכולתי ללכת בלי להודיע לה לפני, אך כשנכנסתי אל החדר היא לא נראתה בסביבה, מיהרתי לחדר שלי, רגלייה נחשפו אליי, דלת הארון מסתירה את שאר גופה, הלכתי לעברה, היא החזיקה בחולצה אפורה, היא כנראה חשה בי כי ידה התמלאו בצמרמורת.
היא הסתובבה אליי באיטיות. "מאיפה יש לך את החולצה הזו?" נדרכתי כששמעתי את קולה, ברגע שקיבלתי הצצה גדולה יותר על החולצה הבנתי למה פניה של ול לחוצות, פאק.

"אדריאנה קנתה לי אותה." טכנית, לא שיקרתי.

"אל תשקר לי, לא בזה." היא נדה בראשה במהירות, "זה היית אתה, נכון? כל הזמן הזה.." קולה נסוג. "זה היית אתה, למה לא סיפרת לי?" קולה סדוק, דמעות עמדו בעיניה.

"זו רק חולצה, אני לא יודע על מה את מדברת." לקחתי מידה את החולצה וזרקתי אותה אל הריצפה, זו לא הייתה רק חולצה, שנינו ידענו את זה.

"אתה הבחור שהציל אותי באותו הלילה." אמרה בקול קטן, עינייה בהו בעיניי.

"אני לא מבין אותך, אמור, תנסי להירגע אוקיי?" לעזאזל, לא רציתי שהיא תדע, לא עכשיו.

ניסיתי להתקרב אליה אך היא מנעה ממני. "למה אתה משקר?" היא כיווצה את עיניה בחשד, "מה אתה מנסה להחביא ממני?" גופה מתוח.

היא נרתעה ממני. "אני לא מחביא ממך כלום, אבל אני צריך ללכת, באתי להגיד לך." ניסיתי להתחמק מהשיחה, פסעתי אחורה ולקחתי את מפתחות הרכב שלי שנחו על שידת הלילה, ול עקבה אחרי צעדיי.

"לא, אתה לא הולך עד שאנחנו מסיימים עם השיחה הזו." קבעה. "תפסיק להתנהג כאילו אני לא עומדת ממש מולך!" צעקה מאחוריי.

הסתובבתי אליה במהירות, "את רוצה לדעת את האמת?" היא הנהנה בשקט. "כן, זה הייתי אני באותו הלילה." פניה לא היו נראות מופתעות יותר. "וכן אני יודע מי האנס שלך, ואני מתכוון ללכת אליו עכשיו אם תזוזי מהדרך שלי."

החזה שלה ירד ועלה באופן מהיר, "אתה לא הולך בלעדי." שילבה את ידה על החזה.

"אני לא יכול לסכן אותך במצבך."

"במצבי?" היא גיחכה. "אני עומדת מולך ואם אתה לא שם לב אני ממש בסדר."

"אה כן? אין לך יותר בחילות? את לא עייפה יותר מהרגיל?" עיניי טיילו אל בטנה, אני לא מבחין בשינויים, אבל לעזאזל, פאולו גרם לי לחשוש.

"לאן אתה חוטר?"

ליבי מחסיר פעימה כשאני עומד להחליק את המילים מפי, "שקלת את זה שאת בהריון?" אמרתי את המילים במהירות לפני שאשתפן.

עינייה נפערו. "אני לא בהריון." נימת קולה כעוסה. "לקחתי גלולות כל יום."

"גם כשהיית בקמפוס?" אם אני זוכר נכון, היא לא לקחה איתה דבר לשם, גלולות היו הדברים האחרונים שהיא דאגה לגביהם באותו הזמן.

שפתייה נפערו ההבנה. "פאק, אבל זה רק יום אחד." היא הרימה אליי את עינייה הירוקות, מבטה ניהיה רגוע יותר. "גם אם אני.." קולה נסוג. "בהריון. אתה לא תעצור בעדי לבוא איתך." עוצמת דבריה נאמרו בביטחון, כמובן שהיא תשאר עקשנית למרות הסיכון הגדול.

"אל תכריחי אותי לנעול אותך פה."

"אם תעשה את זה אני אמצא דרך אחרת ללכת, ואתה לא תואהב אותה." נימת קולה רגועה. "ברחתי בעבר, אני מסוגלת לברוח שוב."

"כן, אני יודע."

"אז מה זה יהיה, נירו פולופ? תשתף איתי פעולה או שאצטרך לנקוט בצעדים דרסטיים?" השימוש שלה במילים גבוהות גרמו לי לגחך, היא ידעה איך לקבל את מה שרצתה, זה כמעט הצליח להפחיד אותי.

"את תבואי איתי, בתנאי אחד." היא הזדקפה וחיכתה בקוצר רוח לשמוע את דבריי, "את לא מתערבת או עוצרת בעדי לכל אורך הדרך, מובן?" היא עמדה לפתוח את פיה ולדבר אך עצרתי בעדה. "לא משנה כמה יהיה לך קשה לצפות בזה, לא משנה כמה האדם חשוב לך, את לא עושה דבר."

"אתה יודע משהו חשוב ולא מספר לי." היא הביטה בי בחשד.

לקחתי נשימה עמוקה, "אני מעדיף שתראי את זה מאשר שתשמעי את זה ממני."

________________________

לצערי הרב, אין לי זמן לכתוב בגלל בית הספר😭
שמישהו יחזיר לי את החופש בחזרה אני לא רוצה לעשות בגרויות 🙏🏼
💋🖤

חטאים סועריםWhere stories live. Discover now