חטאים סוערים

פרק 54

נירו

אלוהים, פישלתי.
פישלתי כמו פחדן דפוק, האשמתי אותה במשהו שלא עשתה, האשמתי אותה בבגידה בזמן שהיא זו שנפגעה, לעזאזל, מה עשיתי? היא לא תסלח לי, המבט בעינייה אומר לי את זה, היא לא מסתכלת עליי כמו שעשתה לפני, העיניים שלה נפולות וכל מה שאני רוצה זה להרים אותן בחזרה.
לא יכולתי להשאר בבית יותר מידי זמן, כי ידעתי שזה יוביל לוויכוח שאני הולך להתחרט עליו, לכן אני עכשיו בזירת היאבקות עם פאולו, העוזר האישי שלי, הוא היה אמור להיות בחופש היום, אבל הייתי צריך מישהו שילחם איתי, אולי זה לא היה רעיון כזה טוב להגיע לכאן, הכל הזכיר לי אותה, המקום הזה הזכיר לי אותה, אלוהים. לאחר שברחה הבאתי אותה לכאן.
אל תפתי אותי, אמור, כי אני לא אפסיק.
אולי אני לא רוצה שתפסיק.
לעזאזל, אני רוצה לחזור לרגע הזה, לנשק אותה שוב, לגרום לה לצחקק בקולי קולות כשאני מרים אותה בזרועתיי.

שלחתי אגרוף לעבר פאולו, הייתי מחוסר חולצה, גם הוא, הרגשתי את הזיעה זולגת על מצחי, פאולו התנשף במהירות. "מה נסגר? אנחנו ככה כבר שעות." ניסיתי לחבוט ברגליו כדי להפיל אותו אך הוא הדף את הפגיעה שלי, מזכיר לי שאני לימדתי אותו את כל הטריקים שהוא משתמש בהם עכשיו, בגלל זה בחרתי בו, ידעתי שהוא יביא לי קרב אמיתי.

"פישלתי, פישלתי בענק." הוא הזיז את שערו הרטוב מזיעה מפניו והסתכל עליי מבולבל, הוא שלח אגרוף אל גרוני, אך זזתי אחורה במהירות.
הפגיעה הזו יכלה לגרום לי להפסיד בסיבוב הזה.
אם תלחמי ותעמדי בצורה הזו, רוב הסיכויים שתקבלי אגרוף לגרון, מה שיגרום לך להפסיד במידי.
המשפט שאמרתי לול קפץ לראשי, תמונה שלי מראה לה איך עומדים בצורה נכונה צצה בראשי, אלוהים,
לא יכולתי להוריד את מבטי ממנה, כמה שניסיתי.
אתה רוצה להסביר לי איך מתאגרפים או שאתה הולך להמשיך לבהות בי כל היום?
אני מעדיף לבהות בך.
נזכרתי במבט הנבוך שלה, איך שהלחיים שלה בערו בגללי, רציתי את זה שוב, רציתי להיות איתה שוב כמו בעבר. לא שיקרתי, בהחלט העדפתי לבהות בה במשך כל היום, כל הזמן.

התנשפתי במהירות, ליבי דהר כמו סוס כועס. "רוצה לשתף?" לא לא פאקינג רציתי לשתף באיך שרמסתי את ליבה של אהובתי. "זה קשור לאישתך? כי היא נראת על קוצים לאחרונה." עצרתי את האגרוף שעמדתי לשלוח אליו, שמתי את ידיי לצד גופי, הוא עשה כמוני והתיישב על הזירה וניסה לשמור על קצב הנשימה שלו, לא ריחמתי עליו הפעם, הוא זקוק למנוחה הזו.

הלכתי לקחת את בקבוקי המים שישבו בצד הזירה והגשתי אחד אל פאולו, ואחד בשבילי. "היא אמרה לך משהו?" לקחתי לגימה קצרה מהמים, הנחתי קצת על ידי והשפרצתי על פניי וגופי, למרות שהיה פה מזגן, בערתי.

הוא לגם מהמים הקרים ולקח אנחה. "לא," הוא העביר את ידו על הזיעה השוכבת על הלחיים שלו. "למען האמת, אני לא חושב שניהלנו שיחה לפני." הוא כיווץ את עיניו בחשיבה. לעזאזל, חשבתי שהיא אמרה לו משהו שיכול לעזור לי.