חטאים סוערים

פרק 37

נירו

ול עמדה בזירה מולי, כולה מחיוכת, היא באמת נרגשת להכות אותי, יכולתי לתת לה לעשות את זה כל היום רק כדי לראות את החיוך הזה על הפנים שלה.
היא הורידה את הג'קט שלי ושמה אותו על הריצפה, חופשת את הגוף האלוהי שלה, משהו ששמתי לב אליו אצל ול, כל צבע מתאים ומחמיא לה, גם אם היא תשים שקית זבל זה יראה טוב עליה.
"אתה רוצה להסביר לי איך מתאגרפים או שאתה הולך להמשיך לבהות בי כל היום?" היא זרקה אליי את מבטה החוצפן.

"אני מעדיף לבהות בך." היא סגרה את עינייה בכוח מרוב מבוכה, אהבתי להביך אותה, צבע הורוד שהתפשט על לחייה גרם לי להרגיש טוב, כי ידעתי שהיא מסמיקה בגללי.

לאחר כמה שניות היא פקחה את עיניה היפות בחזרה, הירוק שבעיניה השתלט עליי לגמרי. היא עמדה זקופה, מוכנה לקרב. גיחכתי. "את עומדת בצורה לא נכונה." התקרבתי אליה, היא לא הורידה את עיניה ממני, וגם אני לא ממנה, לא יכולתי. "אם תלחמי ותעמדי בצורה הזו, רוב הסיכויים שתקבלי אגרוף לגרון, מה שיגרום לך להפסיד במידי." שמתי את ידיי על מותניה והסברתי לה איך לעמוד.

היא התנשפה בכבדות, "כל מי שיפגע בך ימות, אני מניח שאין לך מה לדאוג כל-כך." סיננתי, היא הנהנה לעברי, חזרתי למקומי, סימנתי לה להתחיל.

היא ניסתה להתנפל אליי עם אגרוף ללחי, חסמתי אותו בקלות. "היי!" היא מחתה, תפסתי את ידה, לא בחוזקה כדי שלא יכאב לה, אבל מספיק חזק כדי לעצור אותה מלזרוק עליי אגרופים.

"תנסי שוב." שיחררתי את ידה, היא הסתכלה עליי בזעף. היא נראת כמו ילדה בת חמש שלקחו לה את הבובה.

היא התנשפה, יכולתי להשים לב שהיא לא מתאמנת לפי איך שהגוף שלה הגיב, "אני לא טובה בזה, אוקיי? אני טובה באלימות מילולית, לא פיזית."

"את תלמדי, אני איהיה מורה סבלני."

היא ציחקקה. "אני לא חושבת שמותר למורה לגעת בתלמידה כמו שאתה נגעת בי." פאק, היא צדקה, אבל מי יעצור אותי?

"את אישתי, אגע בך אם תרשי לי." אמרתי, שלחתי אליה אגרוף אך לא נגעתי בה, השארתי אותו באוויר, כמעט נוגע בה, עיניה פערו בהלם.

"אפקט ההפתעה, שיעור ראשון." היא נשכה את שפתייה וגרמה לי להשתולל בתוכי, לעזאזל, היא חייבת להפסיק עם זה.

"אם את לא רוצה שאדחוף את הלשון שלי לפה שלך כדי שתפסיקי לנשוך את השפתיים שלך." היא שיחררה את שפתייה, תודה לאל, חשבתי שאני לא אעמוד בפיתוי.

אבל אז היא שוב נשכה את שפתייה. "קדימה, נראה אותך." היא אתגרה אותי, היא חייכה, עיניה נוצצות, נראות מלאות תקווה ואושר, אני לא רוצה לעזוב, אני רוצה להשאר ברגע הזה לנצח.

התקרבתי אליה בצעדים איטיים. "חשבתי שאת רוצה להפסיק לשחק."

היא העבירה את ידה בשערה השחור פחם. "אולי התחרטתי." היא התגרתה בי.