ול
אני היילי ודיימון התקדמנו אל המועדון, כשראיתי את שמו לא הייתי מופתעת לגלות שהוא שייך לדיימון.
כמובן שהוא יביא אותנו למועדון ששייך למאפיה.
היילי אחזה בכתפי וניהרה אותי מהתרגשות. "סוף סוף!" היא אמרה בחיוך רחב כשנכנסו למועדון, אור סגול סינוור את עיניי, היה קשה לראות בבירור, לכן אחזתי בחולצה של היילי כדי לא לאבד אותה בטעות, ידעתי שדיימון לצידי מפני הריח הבושם שהשאיר אחריו, יכולתי למצוא אותו בעזרת הריח, אבל ידעתי שאני אאבד את היילי בזמן קצר מאוד.
"אני הולך לבר, רוצה משהו?" קולו של דיימון שאל מאחוריי וגרם לי להסתובב אליו, אחיזתי בהיילי נקרעה והיא כבר הלכה לה. אני רוצה לשתות משהו, אבל הטראומה שלי לא נותנת לי. ידעתי שאני בטוחה בחברת הבנים והיילי, ואני בטוחה שיש מלא שומרים מסביבנו, אבל עדיין לא רציתי להסתכן.
"לא, תודה." סירבתי. "כדי שתשאל את היילי, אני בטוחה שהיא מעוניינת." גיכחתי, ידעתי שהוא לא יתן לה טיפה של אלכוהול, אבל היא בהחלט הולכת להשיג את זה בעצמה. זה משהו שאהבתי בה, אם היא רצתה משהו היא לא חיכתה שיעשו את זה בשבילה, היא עשתה את זה בעצמה, גם אם זה עבר על החוק, משהו שהמשפחה שלה עושה ביום יום.
"היא קטינה." רטן. "ואני האחרון שיביא לה אלכוהול." הוא הסתובב והתקדם לעבר הבר, הסתובבתי בחזרה גם כדי לחפש את היילי בהמון הגדול, יותר מידי אנשים, אלוהים, הרבה זמן לא ראיתי כל-כך הרבה אנשים במקום אחד, זאת אומרת, לא החשבתי את אירוע המאפיה כי כולם שם עמדו כמו בובות על חוטים,
פה זה היה הפוך, כולם היו משוחררים, עשו כל מה שהתחשק להם, האלכוהול זורם בעורקים שלהם ושלט בהם, דומה לבובה על חוט, רק שזה בהסכמה, לא בכוח.
לפתע נתעלקתי בחזה קשה, שמתי את ידי על מצחי בעקבות המכה, ציחקקתי הרמתי את ראשי בציפייה לראות את נירו מולי, אך פרצוף אחר ביקר אותי, החיוך נמחק ממני בשניות, ליבי האיץ בלחץ, אלוהים, אלוהים, אלוהים. לא שוב, בבקשה לא שוב.
לפי החיוך התחמן שלו הבנתי שהוא זיהה אותי, הלוואי שיכולתי להגיד שלא זיהיתי אותו, חשבתי נפטרתי ממנו, חשבתי שהוא בכלא, מתי הוא שוחרר? הוא לא צריך להיות פה, פאק. הוא תפס במותניי וקירב אותי אליו, ניסיתי להילחם כמו בפעם הקודמת, אך נכשלתי, ניסיתי לדחוף אותו, לנשוך, לבעוט, אך הוא בלם כל פגיעה מחדש. לא.לא.לא.לא.לא.לא.לא.לא.לא.לא.לא.
לא שוב.
בבקשה לא שוב.
"התגעגעת אליי?" הוא תפס בלחיי בחוזקה ואילץ אותו להסתכל בפניו המרושעות, איך הוא יכל לעשות את זה? כל מישהו בכלל מסוגל לעשות את זה? זה מחריד.
דמעות חמות מילאו את עיניי במהירות. "לך תזדיין." הבטתי בו בתעבה, הוא הרס אותי, הוא שבר אותי,
הוא ניסה לאנוס אותי. ציחקוק נפלט משפתיו המחרידות, הוא קירב את שפתיו אליי, ניסיתי להזיז את פרצופי לצד אך הוא אחז בי חזק ולא נתן לי לזוז.
אלוהים, דיימון לא יראה אותי מכאן, אף אחד לא.
היינו במרכז הרחבה, אנשים נצמדים אלינו ודורכים על כפות רגליי, אף אחד לא הולך להציל אותי הפעם.
הוא הצמיד אותי לנשיקה מגעילה, אלוהים, עלה בי בחילה, הוא העביר את ידו במורד בטני וגרם לי לנשום בחוזקה. בבקשה לא. ניסיתי לברוח, אך הוא היה חזק מידי, עד שסוף סוף הצלחתי אבל אז הוא ברח, הסתובבתי סביב בניסיון למצוא אותו, לעזאזל! אפילו לא ראיתי מה הוא לבש, לפחות הייתי אומרת לנירו, אלוהים, הוא היה עוזר לי, נכון?
כשהסתובבתי שוב עיניו העייפות והכועסות של נירו פגשו אותי, לא יכולתי לשלוט בדמעות שלי כשראיתי אותו, התקדמתי לעברו במהירות, הוא נשאר שם במקום, למה הוא מסתכל עליי ככה? אף פעם לא ראיתי את המבט הזה על פניו. אלוהים, הוא בטח ראה אותו, למה הוא פשוט עמד שם במקום לעזור לי?
"נירו!" צעקתי כדי שהוא ישמע אותי מבעד לשירים החזקים שהתנגנו ברקע. שמתי את ידי על לחיו והסתכלתי על עיניו בניסיון לפענח אותן, אך כל מה שראיתי היה שנאה.
הרגשתי את הדמעות המלוחות על לחיי, זולגות במהירות, לא יכולתי לשלוט בהן ילדו. "נישקת מישהו אחר." לא יכולתי כבר לספר את ההבעה על פניו.
איכס, הוא חשב שאני נישקתי את הבן זונה הזה בכוונה?
"מה?" ניגבתי את הדמעות, הוא אחז בידיי בעזרת שתי ידיו ושם אותם לצידי גופי, לא, בבקשה לא.
"אירוני, ואת חשבת שאני אקח פילגש." קולו הקר חנק אותי, לא יכולתי לנשום, אלוהים, אני לא מצליחה לנשום.
"לא, אתה לא מבין-"
"אני לא צריך להבין, ראיתי את זה בעיניים שלי," קטע אותי. "בגדת בי." המילים שלו פגעו בי במקום שלא חשבתי שמישהו יכול להכאיב בו.
הוא הכאיב ללב שלי. הבטתי בפניו היפות, הבטתי בו ברכות בעודו הביט בי בקרירות.
הוא אף פעם לא הסתכל עליי ככה, למה זה כל-כך מכאיב?
"בחיים לא! אלוהים, אתה שומע מה שיוצא לך מהפה?" פערתי את עיניי. "אני אוהבת אותך, לא הייתי בוגדת בך." אמרתי בקול קטן.
הוא הסתכל עליי בצורה שונה, בצורה שגרמה לי לרצות לבכות כל היום במיטה.
התקרבתי אליו אך הוא לקח צעד לאחור ממני. אווץ. "זה לא היה נראה ככה כשנישקת אותו." קולו נשמע מיוסר, כל מילה שהוא פלט כאבה יותר מהשנייה. "אני מקווה בשבילך שזו הייתה נשיקת פרידה כי הוא לא הולך להתעורר בבוקר." הוא עקף אותי, ניסיתי ללכת אחריו אך מישהו תפס בזרועי ומנע ממני ללכת.
עיניים ירוקות, דומות לשלי הסתכלו עליי בדאגה. דיימון. "למה את בוכה?" בלעתי את הטעם המר שבפי, מנסה לעקל את כל מה שקרה כרגע. ניסיתי להוציא מילה מפי אך לא יכולתי, השתתקתי, וברגע שהוא ראה את זה פניו הפכו לזועמות. "מה המזדיין עשה?" תבע לדעת.
"תקח אותי הביתה, בבקשה." אמרתי בקול שקט, דמעות כיסו את פרצופי וגרמו לאיפור להיות דביק ומכוער, גופי רעד, רעדתי כמו שלא רעדתי בחיים שלי.
ידעתי שאם לא אגיד לדיימון לקחת אותי הביתה עכשיו הוא יפגע בנירו, ולא רציתי שזה יקרה.
"ול-"
"לא." נדתי בראשי. "הוא לא פגע בי, אני מבטיחה." כן, הוא לא פגע בי, רק שבר את ליבי. "אני פשוט רוצה ללכת הביתה, אוקיי?" בלעתי את רוקי, הבטתי אחורה פעם אחרונה בנסיון למצוא את נירו, אך הוא לא נמצא.
אני צריכה לראות אותו, לעזאזל, אני צריכה לדבר איתו, הוא חושב שהוא הבין הכל, אבל הוא לא הבין כלום כלל, הוא חשב שבגדתי בו, בזמן..אלוהים, היה לי קשה להוציא את זה מפי שוב.
הוא חשב שאני בגדתי בו בזמן שאני הוטרדתי מינית. שוב.
__________________________
💋🖤
YOU ARE READING
חטאים סוערים
Romanceהסיפור הוא הסיפור השני מסדרת "חטאים גדולים" טרופים: אישה חזקה, משונאים לאוהבים, נישואים בכפייה, האח של החברה הכי טובה, מאפיה. מומלץ לקרוא את הסיפור "חטאים נזכרים" לפני, אך לא חובה. הסיפור יכול להכיל אלימות ודברים מיניים. מקווה שתהנו 🤍 הספר מוקדש לכ...
