ול
בלייר עדיין לא חזרה מאז שיחת הטלפון שלה, אני מניחה שהיה לה כנראה עוד דברים לעשות, בכל זאת היא זו שמארגנת את החתונה שלי במקומי, הייתי צריכה להודות לה, שחכתי מזה לגמרי.
החלטתי להפסיק לחכות לה ולצאת מהחדר, דנטה הופיע במסדרון מתווכח עם מישהו בטלפון ומדבר שוב בשפה ששמעתי אותו מדבר בה בפעם הראשונה שנפגשנו. עדיין לא גליתי מהי השפה הזו, ומשעמם לי, כנראה שדנטה הוא הקורבן הבא שלי להיום.
הלכתי לעברו, כנראה הוא שמע אותי מגיעה בגלל שהוא הרים את מבטו וסיים את השיחת טלפון. "באיזו שפה אתה מדבר?" התעניינתי, היא נשמעה מוזרה, שילוב של צרפתית וערבית אם זה נשמע הגיוני.
הוא ישר את מבטו אליי, נראה כמעט מיואש. "את רצינית?" הוא שאל, זה מידע כללי?
"כן, שמעתי אותך מדבר בשפה הזו כשאתה יודע, חטפת אותי." נזכרתי ביום ההוא, לעזאזל היה חם במרתף שהוא שם אותי בו והיה בו ריח מסריח שלא עוזב אותי לרגע, לפעמים אני עדיין חושבת שאני מריחה אותו, אני מניחה שזה הגיע מדנטה.
הוא סידר את החליפה הכחולה שלו, לא הבנתי את זה, למה הם תמיד עם חליפות? יש להם אלרגיה לבגדים רגילים?
"עברית," הוא אמר לבסוף, "באמת לא חקרת על המשפחה שלך, אה?"
"אף פעם לא ידעתי שאני מאומצת." אמרתי, הוא לא יכל להאשים אותי בזה, וגם אם רציתי לחקור על המשפחה שלי עכשיו, לא היה לי טלפון. אני באמת צריכה לבקש מנירו אחד.
"באנו מישראל, כולנו." הוא התקדם לעברי, "אני יהודי, את יהודייה, אז כדי שתורידי את השרשרת צלב הזו ממך." הוא אמר והחזיק בשרשרת שלי. יהודייה? זאת אומרת, שמעתי סיפורים עליהם, אבל אף פעם לא הכרתי אחד אבל מסתבר שאני חלק מאיתם?
גדלתי כנוצריה, לא ידעתי שום דבר על הדת היהודית, ואני לא יודעת אם אני רוצה גם ללמוד.
אלוהים. באחד המכתבים היה רשום משהו על דת, אבל חשבתי שזו הייתה טעות. דנטה הוא זה ששלח לי את המכתבים? אבל זה לא הגיוני, הוא אח שלי, למה שהוא ירשום דברים כאלה?
הורדתי את השרשרת ממני, אני לא האחת שצריכה ללבוש אותה, אתן אותה למדליין או אדריאנה. "חשבתי שיהודים מתלבשים אחרת." בחנתי אותו, לפי מה שראיתי בטלפון לפחות, אמור להיות להם תלבושת שונה.
"לא כולם, רובנו מתלבשים בדיוק כל אמריקאי ממוצע."
הוא אמר והוציא קופסת סיגריות מהכיס שלו, מזכיר לי את הלילה שבו אני ונירו נפגשנו ואמרתי לו שאסור לעשן במקום שהיינו בו, חיוך קטן עלה על הפנים שלי.
לעזאזל, אסור לי לחיוך בגללו, הוא גורם לי לעשות דברים שלא חשבתי שאעשה.
"טוב לדעת." אמרתי, זו השיחה הכי נורמלית שהייתה לי עם דנטה אי פעם, אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהוא לא עולה לי על העצבים בשיחה אחת.
זו התחלה טובה.
"איפה דיימון?" הסתכלתי סביב, ראיתי שהוא לא בסביבה, בקומה למטה יש מלא אנשים עדיין, הם היו אמורים ללכת ממזמן. אם דנטה ובלייר פה דיימון חייב להיות קרוב, הוא אף פעם לא מפספס מסיבה
YOU ARE READING
חטאים סוערים
Romanceהסיפור הוא הסיפור השני מסדרת "חטאים גדולים" טרופים: אישה חזקה, משונאים לאוהבים, נישואים בכפייה, האח של החברה הכי טובה, מאפיה. מומלץ לקרוא את הסיפור "חטאים נזכרים" לפני, אך לא חובה. הסיפור יכול להכיל אלימות ודברים מיניים. מקווה שתהנו 🤍 הספר מוקדש לכ...
