חטאים סוערים

פרק 26

נירו

דיימון מחוסר הכרה, מלא בדם דנטה זועם אך לא מראה שהוא מפחד, אבל ידעתי. ידעתי מהי ההרגשה לסחוב את הגוף המעולף של אחיך הקטן. פאק, ניק לא פחד להראות את ריגושותיו, הוא צעק בזעם הרים את היילי בזרועותיו. היא נורה ברגל, היא איבדה מלא דם לעזאזל. היא מחוסרת הכרה.

ניק מביט בה בחוסר אונים מנסה להעיר אותה. "פאק! תקומי בבקשה, אני מתחנן תקומי!" הוא תפס את פניה ומחץ אותם, מנסה להעיר אותה. הוא רץ במהירות עם גופתה אל הרכב, רצתי אחריו, דנטה הכניס את דיימון אל הרכב שלו, נסענו במהירות אל הבית שלי, לא יכולנו ללכת לבית חולים, יהיה להם יותר מידי שאלות.
פניה של היילי חיוורות, היא במושב האחורי נראת חסרת אונים, ניק יושב לידה, עדיין מנסה להעיר אותה.
אף פעם לא ראיתי את ההבעה הזו על פניו ולעזאזל אני מכיר אותו מאז שהוא נולד. הוא היה ילד פזיז ונמרץ ועכשיו.. בשנייה שהוא ראה את הגוף של אחותו הקטנה ככה, משהו בו נשבר, רק שהוא לא ידע שזו רק ההתחלה. הכאב הולך לכאוב יותר, הדאגה הולכת לאכול אותו מבפנים, לא משנה לאן היא תלך או מה היא תעשה תמיד יהיה חשש שהיא תפגע שוב, גם אם היא עושה משהו קטן כמו ללכת לקמפוס מזויין.

ניק הניח את היילי עליו, ראשה על הרגליים שלו. "היא לא מגיבה, נירו, למה היא לא מגיבה?" הוא שאל בלחץ, זה המצב הכי נמוך שראיתי אותו בו.

הוא שם את ראשו על החזה שלה ואת ידו על הצוואר, מנסה להשיג דפיקות לב. פאק, ניק. "ה..היא לא נושמת! היא לא פ.. פאקינג נושמת, נירו!" הוא חיבק אותה, ומלמל משהו שלא הצלחתי להבין. נסעתי במהירות, אנחנו עוד דקה מגיעים אל הבית שלי. פאק, ול ואדריאנה שם. הן לא יכולות לראות את היילי ככה, הן יתפרקו.

שמתי את האוטו מול הבית, לא טרחתי לחנות אין לנו זמן בשביל זה. "תפנו את הדרך! שמישהו יקרא לרופא!" צעקתי על השומרים שעמדו בכניסה, זו לא הפעם הראשונה שמשהו כזה קורה, הם יודעים מה הם צריכים לעשות.

ניק סוחב את היילי, שפתייה הכחולות גרמו לי לחשוש יותר, היא איבדה יותר מידי דם לעזאזל!
הלכנו אל חדר הרופא שנמצא בביתי במיוחד בשביל מקרים כאלה, ניק הניח את היילי על המיטה, יכולתי לראות את דיימון במיטה השנייה, עדיין מחוסר הכרה אבל נראה הרבה יותר טוב ממקודם. "תעזור לה!" צעק ניק.

תפסתי אותו דרך הצוואר שלו והסתכלתי עליו כאילו הוא אחי הקטן. "הלחץ המזויין שלך לא עוזר כרגע." הפצרתי בו. "תחכה מחוץ לחדר." זה עדיף בשבילו.

הוא הביט בי בזעם. "אני לא עוזב את הצד שלה."

הוא עבר לעמוד ליד המיטה מביט בה, מזיז את השיער הבלונדיני שלה מהפנים. "את תיצאי מזה, אני מבטיח, רק תתעוררי לעזאזל." הוא לחש בזמן שהרופא מוציא ממנה את הכדור מהרגל שלה.

הרופא הרים את פניו אלינו. "מה הסוג דם שלה?" הסתכלתי על ניק שהושיט לרופא את ידו בלי להסס, הם אחים, חייב להיות להם את אותו סוג הדם.