נירו
זין עליהם, זין על כל המשפחה המזוינת הזו. לא היינו צריכים אותם, לא פיזית ולא נפשית, עכשיו אני הולך להוכיח לול את אותו הדבר, היא לא יכולה להמשיך לצפות מאנשים להבין אותה, כי בסופו של דבר, כל אחד רואה את זה מנקודת מבט שונה, וכל אחד מרגיש משהו שונה, ואי אפשר לבטל רגש של מישהו.
שמעתי את השיחה שלהן מהצד, התעלמתי מאביה של ול ברוב השיחה שלנו, התעסקתי בה, בדרך שבה היא התפרצה, אחרים לא היו עושים את זה במקומה.
וכולם עמדו שם בלי לעשות דבר, חוץ ממישהי אחת שהחליפה איתי מבטים. בלייר. היא רצתה לקום אליה, אך אני הקדמתי אותה, אני אדאג לה, לא אף אחד אחר, זה התפקיד שלי.
לקחתי אותה לחצר האחורית של אחוזת ג'וליאני, למקום שאף אחד לא מתקרב, ידעתי את זה, מקום יפה, חשבתי שול תואהב אותו, אגם קטן היה מולנו, לידו היו מלא פרחים.
"זה יפהפיה." היא לחשה, ידי עדיין אחזה בידה, לא רציתי לשחרר. מאז שראיתי אותה בפעם הראשונה לא רציתי לשחרר, אם אדריאנה רוצה להאשים מישהו שתאשים אותי, אני האשם.
היא מנעה מקשר עין, שמעתי אותה לוקחת נשימות עמוקות, ראיתי את החזה שלה יורד ועולה בקצב מהיר מה שאמר לי שהיא בוכה. "אל תורידי את הראש שלך." אחזתי בסנטר שלה והכרחתי אותה להביט בי, דמעות זלגו על לחייה.
עינייה הפכו לרטובות ועייפות. היא גיחכה במרירות. "מזל שלא התאפרתי." היא לא הייתה צריכה איפור מטופש, היא הייתה עוצרת נשימה בלעדיו. הבטתי בעיניה הירוקות. "היא לא שונאת אותך." היא חיקתה את קולי.
"זה אמור להיות אני?" גיכחתי, מנסה להסיח את דעתה.
"זה נשמע כמו רובוט."
"בדיוק כמוך, רובוט." היא ציחקקה. אלוהים, אהבתי את החיוך הזה. העברתי את האגודל שלי על לחייה ומחקתי את הדמעות המלוחות שלה.
האף שלה היה אדום. "אווץ, ועוד חשבתי שאת מתחילה לחבב אותי." לעזאזל, מה נסגר איתי? אני אף פעם לא מדבר ככה, היא מוציאה ממני צדדים שלא הכרתי בעצמי.
"אני לא מחבבת אותך, אני אוהבת אותך." ליבי הפסיק לפעום לכמה שניות. זו הפעם הראשונה שהיא אמרה את זה. וזה הרגיש כל-כך טוב, כאילו קיבלתי הזמנה לגן עדן, למרות שזה אף פעם לא יקרה, אבל בהחלט קיבלתי הזמנה ליער היפה שלה.
"גם אני אוהב אותך, אמור." נשקתי לשפתייה בעדינות.
היא הניחה את ראשה עליי, לא הרגשתי ככה אף פעם, היא היחידה שיכלה לגרום לי להרגיש ככה, חבל רק שהיא לא מבינה את זה.
לאחר כמה שניות היא הרימה את ראשה ממני, היא ניגבה את הדמעות שהתחדשו, היא עצמה את עינייה לכמה שניות ולקחה נשימה עמוקה, היא פקחה את העיניים היפות שוב ונתנה לי מחזה מדהים לצפות בו.
"שנחזור?"
"אם את לא רוצה נוכל לחזור הביתה." אמרתי, אוכל לבקש שיכינו את המטוס שלי שוב, נלך הביתה, ניהיה שנינו, זה נשמע יותר טוב מלהיות פה.
YOU ARE READING
חטאים סוערים
Romanceהסיפור הוא הסיפור השני מסדרת "חטאים גדולים" טרופים: אישה חזקה, משונאים לאוהבים, נישואים בכפייה, האח של החברה הכי טובה, מאפיה. מומלץ לקרוא את הסיפור "חטאים נזכרים" לפני, אך לא חובה. הסיפור יכול להכיל אלימות ודברים מיניים. מקווה שתהנו 🤍 הספר מוקדש לכ...
