ול
"אתה לא יכול לעשות את זה, אתה יודע? אתה לא יכול להרחיק אותי, אני לא אעזוב." אמרתי לו, הבטתי בפניו, הוא כל-כך יפה. העיניים המלוכסנות והחומות שלו תמיד גרמו לי להסמיק, האף המחודד, הזיפים העוקצניים שלו.
אחיזתו ברכב התקשתה. "מספיק." מחה.
"תשלים עם זה, אני לא עוזבת אותך, נירו פולופ." הייתי צריכה להכניס לו את זה לראש, להגיד את זה מיליון פעם עד שיקלוט, כי אני לא עמדתי לעזוב אותו, לא משנה מה, לא יכולתי לתת לעצמי.
כי כשאני אאבד אותו אני אאבד גם את עצמי.
"גם אני לא עוזב אותך, ולנטינה פולופ." עיניי נפתחו, הרגשתי כאב חד בחזי, אבל לא רע כמו הקודמים, לשם שינוי הרגשתי טוב. זו הפעם הראשונה שהוא קרא לי בשמי המלא, עם שם המשפחה שלו.
⛈︎
נירו
הסתכלתי על ול היושבת לידי, היא הולכת לשנוא אותי עוד מעט ולקחת את המילים שלה בחזרה, אבל אני לא אקח את שלי, כי אני יודע שאני עושה את זה בשבילה.
לאחר נסיעה שעברה במחשבות שגרמו לי לרצות לקרוע את השערות הגענו לאחוזת פולופ, מקום מקולל, אירוני שבכל פעם שיצאתי מביתי קרו דברים נוראיים, אולי אני מזל רע, אבי היה נוהג להגיד את זה.
בגלל השיחה עם ול הכל הציף אותי שוב בחזרה, שמעתי את הצרחות שוב, את התחנונים, את שבירת החפצים, הבריחה עם אדריאנה הקטנה, היא אפילו לא זוכרת את זה, לא טרחתי לספר לה, מה שהיה בעבר נשאר בעבר, זה לא יעזור לה לדעת את זה עכשיו.
הכל הציף אותי וגרם לי להיות יותר זועם ממה שאני, לפחות זה יצא על אנשים שמגיע להם, כמו האנס של ול. חיכיתי לרגע הזה יותר מידי זמן, זו לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה, הוא פגע בעוד מלא בנות, פירסמו אותו בשם אנונימי ברשתות, למרות שכולם ידעו מי הוא, אבל מי יפגע במישהו ששייך למאפיה?
אף אחד, חוץ ממני.
הוא היה אמור להיות בכלא, אך אביו שיחרר אותו לאחר מעצר של עשרים וארבע שעות, אני זוכר כמה קיוויתי שהוא ירקב בכלא, אך זה לא היה המקרה פה.
אוסטין ג'וליאני מסתובב חופשי בזמן שהקורבנות שלו פחדו על כל שנייה בחייהם, אבל הן לא עניינו אותי, היחידה שנתנה לי עיניין היא ול.
השומרים פתחו לפנינו את הדלת הגדולה, אם אני לא טועה, יש לאיתן ג'וליאני ואביו פגישה עם אביה של ול היום, ממש עכשיו.
המזדיין הקטן הגיע למסיבת האירוסים שלי, והייתי צריך להתנהג כאילו לא ראיתי אותו מנסה לאנוס את ול, כאילו לא עצרתי בעדו, חכיתי יותר מידי זמן לרגע הזה.
לפתע נקלעו בבלייר, חיוך נמרח על פניה כשהיא ראתה את ול. "ול! למה לא אמרת שאת באה? חשבתי כבר שאני עומדת להשתעמם פה." החיוך ירד מפניה כשהיא ראתה את הבעת הפנים של ול.
היא העבירה את עניה על שנינו. "משהו קרה." זו לא הייתה שאלה, היא ידעה.
"תישארי איתה, אני כבר אחזור."
YOU ARE READING
חטאים סוערים
Romanceהסיפור הוא הסיפור השני מסדרת "חטאים גדולים" טרופים: אישה חזקה, משונאים לאוהבים, נישואים בכפייה, האח של החברה הכי טובה, מאפיה. מומלץ לקרוא את הסיפור "חטאים נזכרים" לפני, אך לא חובה. הסיפור יכול להכיל אלימות ודברים מיניים. מקווה שתהנו 🤍 הספר מוקדש לכ...
