חטאים סוערים

פרק 27

ול

נשארתי מחובקת עם נירו במשך שעה שלמה, או שזה הרגיש ככה לפחות. לעזאזל, מה עשיתי מה חשבתי לעצמי, אלוהים. מאות אנשים נפגעו בגללי, משפחות נפגעו, אדריאנה סיכנה את החיים שלה כדי להגיע אליי.
פאק. הייתי כל-כך אנוכית. רציתי שקט, לא יכולתי לשמוע אף אחד, חוץ ממנו.
כשהוא נכנס לחדרי חשבתי שהוא מגיע לנזוף בי, לצעוק עליי, ידעתי שהוא יגלה בסופו של דבר, אך לא חשבתי שהוא יגיב ככה. צפיתי לכל דבר, רק לא למגע החם שלו על זרועותיי.

לפתע המגע החם הזה נעלם והרגשתי קור חודר לגופי, הרמתי את מבטי אליו. "בבקשה אל תעזוב." אם לפני לא רציתי לראות אותו בכלל, עכשיו רציתי פשוט שישאר כאן, כי ידעתי שהוא הבין אותי, ידעתי שהוא יגן עליי, לא רציתי להשאר לבד.

"תכעס עליי מחר בבוקר." שכבתי על צד אחד של המיטה, מחכה שהוא יבוא את הרמז ויכנס לצד השני. החליפה שלו הייתה מלאת דם ואבק, השמלה שלי הייתה מלוכלכת באופן מגעיל, האיפור שלי מרוח, אני בטוחה בזה. אבל כל מה שרציתי היה לישון, לקבל קצת שקט לכמה שעות. הוא נשכב בצד השני של המיטה, לא יכולתי להסתכל עליו, רק רציתי להרגיש שהוא לידי, לדעת שהוא לידי, לקום מחר בבוקר לידו.

"לילה טוב, אמור." הוא נשק למצח שלי, התיר אותי ללא מילים, זו הייתה רק נשיקה במצח, כולם עושים את זה, נכון? אלוהים, אני לא צריכה לחשוב על זה יותר מידי. מחר יום חדש, הכל יהיה חדש, למדתי מטבעות שלי.

"לילה טוב, נירו." אמרתי, ניסיתי להירדם אך ללא הצלחה שכבתי במיטה ובהיתי בקיר, נירו בודאי הרגיש את זה ומשך אותי אליו.

"מה..מה אתה עושה?" שאלתי בלחץ, לא רציתי בזה, לא עכשיו.

"כמו שאמרת, אני אכעס עליך מחר, תלכי לישון עכשיו." הוא משך אותי אל החזה שלו, שמתי את ראשי עליו, והרגשתי משהו שלא הרגשתי הרבה זמן.
הרגשתי בטוחה, לעזאזל.
למה הרגשתי בטוחה ליד איש שכזה?
ליד רוצח שכזה?
אני אמורה לשנוא אותו, אני צריכה לשנוא אותו, הוא עשה מעשים נוראיים, הוא הרג אנשים.
לא הייתי צריכה להרגיש כמו שאני מרגישה.

⛈︎

קמתי ולא הרגשתי את נירו לידי, הוא עזב אחרי שנרדמתי? לעזאזל, הייתי צריכה לדעת, עשיתי מעצמי טיפשה. לא הייתי צריכה להזמין אותו למיטה שלי, אלוהים. זה נוראי, השפלתי את עצמי.
אני עדיין לבושה בשמלה של אתמול, לא יכולתי להביט בה יותר. לקחתי בגדים חדשים ונכנסתי להתקלח, לאחר המקלחת הרגשתי יותר טוב, יום חדש, הרגשה חדשה. הלכתי אל השידה שלי, שוב פתק היה מונח שם, אבל הפעם ללא פרח אלא קופסת טלפון.
בוקר טוב, אמור. יש לי פגישה לא יכולתי להשאר במיטה איתך עד כמה שרציתי.
רצית טלפון, קיבלת אחד, כל פעם שאת צריכה משהו תבואי אליי.
כתב היד שלו היה מהמם, פתחתי את קופסת הטלפון, מכניסה את הפרטים שלי, אלוהים התגעגעתי לזה.
לאחר סיימתי לעדכן את הטלפון מלא הודעות קפצו על המסך.
לפני חודש, מדליין: איפה את? אני דואגת, תעני.
עבר יום, כולם מחפשים אותך, אדריאנה יוצאת מדעתה, אני משתגעת בעצמי, תוהה לאיפה נעלמת.
עבר שבוע, אדריאנה אמרה לי מה קרה, אני יודעת שאת לא תראי את ההודעות האלה, אבל אני מתגעגעת אלייך. בבקשה תחזרי כמה שיותר מוקדם, אני צריכה אותך.
עברו שבועיים, אדריאנה פגועה מהבגידה של אח שלה, היא לא מאשימה אותך שתדעי, אם את רואה את זה בכלל. אה וניק אמר לי שהוא ראה אותך, הוא אמר שאת עדיין חריפה כמו תמיד ושאין לי מה לדאוג. אני אוהבת אותך, בבקשה תשלחי לי הודעה.
עברו שלושה שבועות, אני מקווה שנתת לנירו בעיטה לביצים על החטיפה הנוראית הזו, ואם את רואה את זה ועדיין לא החטפת לו, תעשי את זה עכשיו והפעם בשמי. ואני נורא כועסת עליך, היינו אמורות לעשות את הפרוייקט במדעים ביחד! נטשת אותי! מה לעזאזל אני אמורה לעשות? אני לא יודעת מדעים אפילו.
עבר חודש, שמעתי שהיום יום החתונה שלך. אני פגועה שתדעי לך, הבטחת לי שאני איהיה השושבינה שלך. לעזאזל, אני מתגעגעת. בבקשה תתקשרי אליי כשאת רואה את זה, התגעגעתי לשמוע את הקול שלך.
לפני שעה: אם את רואה את ההודעה הזו, אל תכנסי לרשתות החברתיות, בבקשה ממך, אל תעשי את זה. אני בצד שלך, אני אגן על שמך בקמפוס אני מבטיחה אני לא אתן לשמועות לרוץ אחריך. אדריאנה עוד לא ראתה את זה אם זה מה שאת שואלת את עצמך.
על מה לעזאזל היא מדברת? אלוהים היו לי דמעות, אני כל-כך מתגעגעת אליה, החיבוקים שלה תמיד היו מוחצים אותי למוות, אבל עכשיו אני מוכנה לקבל מאה כאלה אם זה אומר להיות איתה שוב.
שוב הופיעו מלא הודעות, הפעם מהאינסטגרם, מדליין ביקשה ממני לא להכנס, אבל ממתי שולחים לי כל-כך הרבה הודעות? נהייתי מפורסמת? הבטתי במסך בבילבול. פתחתי את האפליקציה בסקרנות, כנראה צילמו אותי ואת נירו, מדליין סתם מגזימה.
היו עושים את זה הרבה לאדריאנה כשהיא הייתה עם אלדו, אני זוכרת שהיא הייתה מסתכלת על התמונות האלה שעות, אף פעם לא היה לה נמאס.
לחצתי על ההודעה ששלחו לי, היה בו סרטון מתחתיו היה רשום "נראה שנהנת." מה לעזאזל?
הלב שלי החסיר פעימה, לא הצלחתי לנשום.
לא. לא. לא. לא. לא. לא. לא. לא. לא. לא. לא. לא. לא.
זה לא יכול לקרות, זה לא הגיוני. אלוהים, הבן זונה הזה! ידעתי שלא הייתי צריכה לסמוך עליו. ההבטחה שלו לא הייתה אמיתית אפילו. הוא צילם את זה, הוא צילם אותנו לפני שנה מזדיינים ביום הולדת של אדריאנה.
לעזאזל! לא הייתי צריכה לסמוך על המניאק הזה.
כל ההודעות.. כולם ראו את הסרטון. כולם ראו את זה, אלוהים. איך אני הולכת להראות את הפרצוף שלי?
זו הקארמה שלי? פאק. סירבתי לבכות, אני לא הולכת לבכות. כעס השתולל בתוכי במקום, הוא הקליט הכל לעזאזל! סרטון של שעה, פאק. רואים אותנו, רואים את הפרצוף שלי. לא יכלו לראות את גופי בגלל שהיה חושך אבל ראו את הפרצוף שלי, את העיניים הבוהקות שלי.
לעזאזל עם העיניים הירוקות האלו.
יצאתי מחדרי בכעס, פגישה או לא זה מעניין לי את התחת עכשיו. הוא הולך לשלם על זה.
הוא הולך לשלם על הכל, על כל דמעה, כל חרטה, כל בושה, כל שקר, הכל.
בטחתי בו לעזאזל.
והוא שבר אותי.

__________________________

💋🖤