חטאים סוערים

אפילוג ❤️‍🩹

ול

עמדתי עם נירו בחדר השירותים, בדיקת ההריון השלילית הייתה מונחת על השידה מולנו, המבט המאובזב שלו צרב אותי, ידעתי שאני לא בהריון, אך נירו רצה להיות בטוח, אבל כאב לי לשבור את ליבו.
"לך קל להתאכזב, אתה כמעט בן שלושים, אבל אני צעירה, נירו." התחלתי להגיד, מבטו עבר אליי. "אני לא רוצה לקחת אחראיות כזו עליי עכשיו, אני רוצה להנות ולבנות חוויות לפני."

"את לא צריכה להסביר את עצמך, אמור." חיוך קטן עלה על פניו. "אני לא כועס, אני גם לא מאוכזב, כשזה יגיע זה יגיע, אני אחכה לך." דמעות אושר ניסו להתפרץ מעיני.
הסיפור שלנו התחיל, המשחק שלנו נגמר.
זה רק הוא ואני, ואני לא רוצה לשחרר לרגע אחד.
עברו רק כמה ימים בודדים מאז ההצעה המתקונת שלו, ועכשיו במקום לעמוד בגשם שוב בזמן שסערה מסתובבת ברקע אנחנו עומדים אחד מול השני עם בגדים מהורטים, אני מרגישה בסרט, כל אירוע מאפיה מחדש מרגיש כמו סרט הוליוודי, משהו שלא רואים במציאות, אך לצערי ראיתי אותו יותר מידי במציאות, עד שהגעתי לשלב שנמאס לי, אבל הפעם זה היה אירוע של אדריאנה, מה שגרם לי להרגיש נרגשת, באופן מפתיע, נירו הוא זה שבחר את השמלה שלי, שמלה ארוכה וירוקה, הוא טען שזה מבליט את עיניי היער שלי ששמורות רק לו, שאני היער הסודי שלו שמסתתר מאחורי כל הכבישים המהירים.

מבטי נגרר אל החליפה שלו, בצבע ירוק התואם לשלי. "את מבינה? אני לא יכול להתאכזב ממך." ליבי התחמם, המילים שלו היו כל-כך יפות, כל אחת אחרת שהייתה רואה אותו הייתה חושבת שהוא סתם גיטלמן טיפוסי, אך נירו היה ההפך הגמור.

"גם אני לא יכולה להתאכזב ממך, נירו פולופ." ציינתי את שמו המלא, הוא לא יכל לסבול אותו, הוא רצה לשנות אותו לשם המשפחה שלי, אך לא נתתי לו, זה הדבר היחידי שנשאר לו ממשפחתו, גרמתי לו לאהוב את הדבר שהוא הכי שנא.

"אני כל-כך אוהב אותך, אמור." טבע את ראשו בתוך כתפי והתיל נשיקות רטובות, משכתי אותו לאחור, אם הוא ימשיך השמלה הזו עלולה להסתיים קרועה.

הוא הסתכל עליי בשאלה. "אנחנו צריכים ללכת."

"אדריאנה יכולה לחכות." הוא חזר לנשק את כתפיי, נאנחתי.

משכתי את גופו לאחור, שוב. "לא היא לא." הוא זקף את ראשו ונשך את שפתיו.

"בסדר, אבל ממשיכים בנקודה שעצרנו כשנחזור."

הוא תפס בזעורי ושילב אותה עם שלו, הלכנו יחד אל הרכב שלו. "אני אחשוב עליך."

"הפה המלוכלך לא נעלם." אמר בלי צל של ספק, פערתי את פי וצחקתי.

"אתה אוהב את הפה המלוכלך שלי."

"כן, כשהשפתיים שלי עליו." להט טיפס על לחיי במהירות, אלוהים, הוא היחיד שמסוגל לגרום לגופי להגיב ככה.
הסתכלתי עליו שוב, לא יכולתי להוריד את מבטי ממנו, אחרים היו קוראים לזה אובססיה, אני אוהבת לקרוא לזה אהבה, כי אני יודעת שלא משנה מה, הוא הולך להיות לצידי, ואני לצידו.