חטאים סוערים

פרק 25

נירו

"בן זונה." סיננתי, ניק הביט בי בלחץ, הוא דאג לאחותו. אבל מה יש לאלייזה לעשות עם היילי לאלף עזאזל?
היא לא הייתה קשורה לשום דבר מזה, ניסיתי לחשוב בזמן שניק ממשיך לדבר בזמן שאני נוהג, אבל לא יכולתי לשמוע אותו. ניסיתי להבין מה הוא ניסה להשיג פה, כי בירור אם הוא היה רוצה אותי או את אדריאנה מתים היינו כבר מתים. אבל איפה דנטה ודיימון לאלף עזאזל? הם לא נעלמו משום מקום, הם נלחמו איפשהו.
הם לא מכירים את אלייזה, פאק.
הוא בן זונה מתוכחם, ידעתי שהוא ינסה משהו, אבל המחשבות שלי הסתובבו סביב ול כל הזמן.

הפיטפוטים של ניק התחילו לעלות לי על העצבים. "אם לא תסתום את הפה שלך אני אמשוך את הלשון שלך מהפה." לא התלוצצתי, הוא הפריע לי לחשוב.

"היילי לא קשורה לחרא הזה!" הוא המשיך לצעוק, הוא מכביד על עצמו יותר, גורם לעצמו להיות יותר לחוץ.
אני צריך אותו בפוקוס לעזאזל.
תקשרתי עם המודיעין שלי מקודם, ניק התעזר בשלו גם, לשניהם היה מחנה משותף. שניהם זיהו אוטו חשוד, אנחנו מנחשים שהוא של אלייזה.
ניק החנון מחשבים איתר את הרכב עם הקשרים שלו.
איך לעזאזל הוא איתר מהר את הרכב אבל לא את הסרטון המזויין?

"אתה חושב שאני לא יודע את זה?" גיכחתי בזעם, היילי לא פגשה את אלייזה לעולם, כנראה שאפילו לא ידעה על קיומו. ניסיתי לחשוב איפה דנטה ודיימון נמצאים, הם בטוח נמצאים ביחד איפשהו. ניסיתי להתקשר אליהם, אך אף אחד לא ענה.

"פאק נירו, אם יקרה לה משהו אני אאבד את עצמי." הוא הודה, הרגשתי אותו הדבר עם אדריאנה, ידעתי איך הוא מרגיש.

"אנחנו נמצא אותה." אמרתי לו, "ונהרוג את המזדיין הזה." אם אלייזה לא יוצא מת מהסיטואציה הזו, כנראה שאני אמות. אבל פאק, אני צריך לדעת שהיא מוגנת. אני לא אוכל לתפקד בידעה שהיא פצועה.

הטלפון שלי צילצל, ניק לא חשב פעמיים וענה לשיחה.
"הבן זונה לקח את דיימון." קולו של דנטה נשמע מהטלפון, הוא זועם. אני מניח שלכולם יש בעיות עם האחים שלהם היום.

"ראית אותו? אתה פצוע?" שאלתי, אם הוא לא פצוע הוא יוכל לבוא לעזור לנו, נצטרך תגבורת, אני מניח שלאלייזה יש אחת כזו. אחת גדולה.

"החיילים שלו לקחו את דיימון, ולא, אני שלם."

"תביא תגבורת, אני אשלח לך את הכתובת." אמרתי ועמדתי לנתק אך קולו נשמע שוב מהטלפון.

"איפה אחותי?"

"היא בסדר, היא עם אחותי והארוס שלה." המילה ארוס הגעיל אותי. עדיין לא השלמתי עם העובדה שהם נשואים.

כשקול לא נשמע חזרה ניק ניתק את השיחה והעביר את מבטו אליי, הוא חשב, ידעתי את זה לפי המבט שלו. "דיימון והיילי." הוא חיבר את הנקודות בזמן שאני חיברתי את שלי גם. שניהם נעלמים, דנטה אומר שהיו חיילים שלקחו את דיימון, היילי ישבה ליד דיימון בזמן החתונה, שזה אומר שלקחו גם אותה ביחד איתו. לפחות היא לא לבד.
ניק נשאר שקט למשך כל שאר הנסיעה, הגענו לבית מלון ישן ונטוש של המשפחה שלי, החותמת הענקית של אבי עדיין נמצאת על הבניין. יש עליו גרפיטי, והוא קצר שבור, הייתי צריך לנחש שהוא יביא אותם לפה.