"אני לא יכולה. זה היה רעיון גרוע מלכתחילה. הילדים במילא צריכים להופיע בעוד שעתיים ובמקום להיות לידם ולחזק אותם אני נמצאת באיזה מסיבה עם שמלה מגוחחת ומסיכה" התלוננתי בפני זואי.
"אל תיהי מפגרת, קת'רין. את נראת מדהים. אין גבר בנשף הזה שלא יוכל לעמוד בפני הקסמים שלך. אז קדימה בואי נכנס כבר!" היא הטיחה בי.
היינו בכניסה לנשף המסיכות באולם הספורט של בית הספר. זה היה האירוע החשוב והמדהים ביותר לתלמידי השנה האחרונה של בית הספר 'הי סקול לונדון'. אבל כמובן שתמיד צריך להביא בחשבון את היוצאי דופן, הילדים שלא נמצאים בראש פרמידת המזון, אלא בתחתיתה. איפה שברור אני נמצאת. זואי דחפה אותי לאולם, ולפני שהצלחתי להתנגד נעלי העקב שלבשתי דרכו על המדרגה הראשונה, והמשיכו מכך עד שהגיעו לרצפה. השמלה הארוכה והשחורה שלבשתי לא הקלה על הירידה, ובטח שלא העקבים האדומים. מסיכה לבנה עם נוצות אדומות הדגישה את הכחול בעיניים שלי, והגומי שלה נעלם בתוך שערי הבלונדיני והמתולתל. המבט של הסובבים אותו צרב לי את הגוף.
"אני הולכת לקחת לי פונץ'" הודעתי לזואי. הייתי חייבת הסחת דעת, אוכל הוא הסחה מעולה.
"תביאי גם לי" הקול של זואי נעלם בתוך ההמולה הגועשת.
כשהגעתי לקערת הפונץ' הכנסתי מהר שתי כוסות והסתובבתי במטרה להגיע לזואי. המטרה נכשלה. היד הימנית שלי התנגשה בחזה של האדם שהיה מאוחרי, וכל הפונץ' נשפך לו על החליפה.
"אני כל כך מצטערת" מלמלתי.
"שיט, שיט. פאק. שיט" האדם במסיכה מלמל.
"מצטערת" אמרתי שוב. הבחור שעמד מולי הרים את מבטו מהחולצה לראשונה, ועיניים הצטלבו עם שלי.
"זה בסדר" הוא חייך "אם כוס של פונץ' גרמה לבחורה הכי יפה פה לדבר איתי. אני מקווה שקערה של פונץ' תגרום לה לרקוד איתי".
"אם אתה רוצה לרקוד איתה אולי תציע לה? חבל להרוס חליפה כל כך יפה" חייכתי.
"לכל הסינדרלות והנסיכות האחרות הגיע הזמן שלכן לרקוד עם הנסיך" הדי-ג'יי הודיע ושם את השיר uncoditional של קייטי פרי.
"תרצי לרקוד איתי, נסיכה?" הנסיך שלי שאל.
"אני אשמח" הרגשתי את חיוכי גדל אף יותר, והנחתי את כוס הפונץ' על השולחן.
אצבעות ידיו של הזר הצטלבו בשלי, והוא הוביל אותי אל הרחבה. הידיים שלי עלו אל הצוואר שלו, והידיים שלו ירדו אל המותניים. התקרבנו אחד אל השני והנחתי את הראשי על כתפו כשאחת מהידיים שהיו במותניים שלי עלו לעורפי. ככה רקדנו, כשאנחנו זזים מצד לצד לצלילי השיר של קייטי פרי.
"תספרי לי עלייך" הוא לחש לי באוזן.
אבל הנדתי את ראשי לשלילה "הלילה זה נשף מסכות, עד שנצטרך להוריד את המסכות אני לא מגלה לך עלי דבר".
"אפשר לפחות לדעת את השם שלך?" הוא נשמע מיואש.
"סינדרלה" עניתי, לא מפסיקה לשחק את המשחק.
"אם כך זה אומר שאני הנסיך" הוא צחק.
העלתי אליו את מבטי. העיניים שלו היו חומות בדרך כל כך מושלמת. המסכה שלבש גרם לעיניו להיות אפילו יותר יפות ממה שהן. השפתיים היה האיבר היחיד בפנים חוץ מהעיניים שלא היה מוסתר אצלו במסכה. החליפה השחורה שלבש התאימה לגופו השרירי, והחולצה הלבה שמתחתיה תשאר כנראה מוכתמת לעד מהפונץ'. עליתי על קצות האצבעות שלי, גורמת לו להפסיק לזוז ולהביט הישר לתוך עיניי. כשמבטינו השתלבו הוא רכן אלי ונישק אותי. השפתיים הרכות שלו זזו בתיאום מושלם עם שלי. אחרי כמה דקות של נשיקה, כשחזרתי לעמוד על כל כף הרגל החיוכים של שנינו הופיעו מלווים בסומק בלחיים הדי-ג'יי אמר "בוגרי 'הי סקול לונדון' עוד עשרים שניות חצות. הערב יגמר והמסכות ירדו. הספירה לאחור מתחילה. מוכנים?!"
"כן!" הקהל שאג, והתחיל לספורץ
"אני מבין שאני עוד מעט ידע מי את באמת סינדרלה" הנסיך חייך.
רגע 12? כבר כל כך מהר חצות? לא, לא. זה לא אפשרי. הסתכלתי מסביבי בשביל למצוא את זואי. היא סימנה לי שאנחנו חייבות ללכת.
"מצטערת אני מוכרחה ללכת" אמרתי ולהתקדמתי לכיוון היציאה.
"רגע, מה?" שאלתי אותו שואל. אבל לא עצרתי. כשהסתכלתי אחורה הבנתי שגם הוא לא, הוא עקב אחרי. "אז ככה את הולכת? בלי להגיד לי מי את או איך קוראים לך?"
רגשות אשם הציפו אותי. אבל לא יכולתי להישאר, אני כבר במילא מאחרת. עצם העובדה שבאתי היתה אנוכית, הם צריכים אותי. "מצטערת" אמרתי שוב, ויצאתי מאולם הספורט של בית הספר. לא לפני שאני מסתכלת על השעון ורואה את שני המחוגים עומדים בקו אחד.
חצות, הערב הכי מדהים של החיים שלי נגמר.
YOU ARE READING
A Cinderella Story
Teen Fiction•הושבת!!• בכל סיפור סינדרלה אחר, במשך לילה אחד, הנסיך משכיח מסינדרלה את הליכלוך וסוחף אותה לריקוד שובה לבבות. הוא מוצא אותה בעזרת נעל זכוכית וגואל אותה מאימה החורגת המרשעת ואחיותיה האכזריות. אומנם, בסיפור סינדרלה הזה, כל החוקים משתנים. סיפור הסינד...
