Seth | (boyxboy)

chapter 1

השבוע התחיל מחדש, זהו יום ראשון ואני צריך ללכת לבית הספר.
החבאתי את ראשי מתחת לכרית, יכולתי לשמוע את צעדיה של אימי מתקדמות במעלה המדרגות לקומה העליונה ואת אצבעותייה דופקות קלות על דלת חדרי.

"סִיאֶל, השעה שבע וחצי בבוקר, אתה צריך לקום." היא פתחה את הדלת, גורמת לי להתחפר במיטתי יותר ולהתכרבל בין השמיכות שלי. "קדימה סיאל, לא אגיד את זה שוב, ולמה החדר שלך חשוך כל כך? אני לא מצליחה לראות אותך." היא משכה את השמיכה מגופי בעדינות, הבטתי לכיוונה ואור המסדרון הבוהק חדר לעיניי, גרם לעיניי להסגר במהירות ולכווץ את פניי במעט כאב.

"תכבי את האור..." מלמלתי בשקט, הסתרתי את עיניי עם ידי.
היא לקחה נשימה חדה.

"אדוני הצעיר! למה אתה לא לבוש כראוי?! אתה תתקרר לי!" היא אמרה בקול דואג והתרוצצה לסגור את חלונות החדר.
נאנחתי, התיישבתי על המיטה בעדינות כששיערי נשאר פרוע מכל התזוזות בשינתי.

"אמא, זה רק בוקסר." אמרתי והתרוממתי על רגליי, התקדמתי לחדר האמבטיה שבחדרי.

"זה לא משנה סיאל, אתה צריך לישון בבגדים ארוכים כדי שלא תתקרר בלילה! לא תוכל לדעת מתי הרוח תעשה אותך חולה!" היא אמרה תוך כדי שיצאה מחדרי. היא דיברה כל כך הרבה, יכולתי לשמוע אותה אפילו כשירדה במדרגות. ידעתי שדאגה לי, אך אני כבר עוד מעט בן 17 ומסוגל לדאוג לעצמי. לאחר שהתארגנתי לבית הספר, סידרתי את התיק שלי במהירות ושמתי אותו על גבי, ירדתי לקומה התחתונה, אל המטבח. לקחתי את האוכל שאימי הכינה לי, שותה כוס מים בזריזות ומתקדם אל הדלת, "ביי אמא!" אמרתי לה בקול עדין, שמעתי אותה אומרת לי חזרה.

"להתראות מתוקי!". נאנחתי ויצאתי מהבית.

"אני לא מתוקי." מלמלתי לעצמי בלחש והתקדמתי לתחנת האוטובוס. כשכבר הגעתי לבית הספר הלכתי אל הכיתה שלי ושם פגשתי את חבריי, בֵּלָה ודָנִיאֵל.

"היי סיאל! איך עבר עלייך סוף השבוע??" בלה קפצה עליי בחיבוק עדין בזמן שדניאל הגיע מאחוריי והפליק לישבני בעדינות.

"מה נשמע נסיכת השלג?" הוא דיבר אליי בדיבור המתנשא שלו ורק גרם לי לגלגל את עיניי בגיחוך ולדחוף אותו מכתפו בעדינות.

"שתוק דניאל." אמרה בלה, "אתה יודע שלעולם לא תהיה שלו!" היא אמרה וחיבקה את ראשי, "אף אחד לעולם לא יקבל את התינוק שלי ללא רשותי!" אמרה בדיבור ילדותי, מה שגרם לי ולדניאל לצחוק. בלה ודניאל ידעו על הנטייה המינית שלי ומעולם לא הפריע להם, במיוחד לדניאל, שפעם כל כך פחדתי שיתרחק ממני, אך שניהם נשארו לצידי ותמכו בי תמיד, אני אסיר תודה על כך.

"אל תדאגי איזבלה, אני בטוח שהוא לא רוצה בעיות כאלו על הראש." החזיר לה דניאל והלך לכיוון הדלת כשנשמע הצלצול לסוף ההפסקה, בלה ניצלה את ההזדמנות והחטיפה לעורפו בעדינות.