מרינט סוף סוף הגיעה ליעדה, היא הייתה שמחה להיות מסוגלת לדבר עם מישהו שיודע את כל הסודות שלה לגבי כל היותה גיבורת על.
"מאסטר פו", מרינט ישבה. "אני כל כך שמחה שהוצאתי את עצמי מחוץ לזה."
מאסטר פו בהה בה בבלבול, ומרינט הסבירה בבירור.
"מה אני אגיד בפעם הבאה שהם ישאלו אותי? מאוחר יותר אליה וכל החברים שלי ישאלו אותי למה אני מאחרת לבית ספר או שאלות אחרות. אני מפחדת שאני לא יהיה מסוגלת לשמור על הסוד הזה יותר, בגלל זה אני זקוקה לעזרתך."
"את צריכה להישאר חזקה ולשמור על הסוד, לאף אחד אסור לדעת."
"אני יודעת את זה, אבל זה נהפך להיות קשה יותר ויותר," מרינט נאנחה "אולי אתה צריך פשוט-"
"לא, אף פעם אל תגידי "להחליף". אני לא רוצה להחליף אותך, מרינט. את כבר הסכמת לתפקיד, אז אל תוותרי עכשיו." מאסטר פו הסתכל עליה וניענע את ראשו. "מרינט, את בחורה חכמה, אני בטוח שאת יכולה לחשוב על דרכים לענות להם על השאלות מבלי לגלות להם את סודך."
"אבל-"
"עכשיו, אם אין לך משהו אחר להגיד לי, את יכולה ללכת. אני זקוק למנוחה."
מרינט עמדה. "אני מקווה שאני אצליח לעשות את זה." היא לקחה נשימה עמוקה ועזבה.
"איפה היית?!"
מרינט הייתה כמעט בבית שלה מתי שהיא שמעה את את אליה מאחוריה.
"הא... את יודעת... יצאתי החוצה." מרינט אמרה "אני רק הסתובבתי לבד."
"הא, באמת," אליה הסתכלה עליה "פספסת אתמול יום לימודים נוסף. אני רוצה לשאול אותך איפה היית, אבל את רק רצה ממני, אני חושבת שאת כועסת עלי."
"הו לא, אליה אני לעולם לא אכעס עליך," מרינט נאנחה.
הייתי עסוקה להתמודד עם כמה נבלים ביחד עם חתול שחור.
"היה לי כמה עיסוקים שהייתי צריכה לעשות," הסבירה מרינט. "אני עשיתי... פעילות גופנית. כן, זהו זה, רצתי מסביב לבית."
"את מעדיפה לעשות את זה במקום לבוא לבית הספר," אליה שילבה את ידיה. "התירוץ הזה נשמע לי חשוד, אבל מה שתגידי."
"בכל מקרה," המשיכה אליה "את רוצה להסתובב איתי ועם האחרים. אנחנו החלטנו ללכת לפארק היום."
ואז פתאום נינו צץ משום מקום.
"שמעת את החדשות היום?" הוא שאל. "משהו פרוע קורה."
מרינט שלפה את הטלפון שלה ובדקה את החדשות.
"נראה שיש מקרה פרוע שצריך להיפטר, כל מקום מתחיל להתכסות בשלג, אבל זה אמצע אפריל!!!" נדיה שמאק הצהירה בחדשות. "האם החיפושית וחתול שחור יצליחו להציל את היום שוב?"
אוי לא! זה היה צריך לקרות?! מרינט נאנקה
"הו, אנחנו הולכים לראות את החיפושית וחתול שחור שוב." אמרה אליה בהתרגשות. "אני רוצה להיות שם. בואי איתנו, מרינט."
הו לא, אני לא יכולה. מה אני אעשה?!
"הו... ברור, אני אבוא."
מרינט עקבה אחרי חבריה לאיפה שהם חשבו שהחיפושית הולכת להופיע.
"או או." נינו קרא. "אני לא חושב שאנחנו יכולים להתקרב עוד. "אנחנו יכולים לקפוא גם."
"כן, זה נכון," מרינט צחקקה במבוכה.
"הא, אני רואה רק את חתול שחור, איפה החיפושית?"
"הא... אולי קשה לה להגיע לכאן?" מרינט הציעה. מי זאת, היא חשבה לעצמה.
"הא, איך זה יכול להיות?!" אליה הוציאה את הטלפון שלה והתחילה לצלם בוודיאו את חתול שחור נלחם בנבל הרשע.
"בנות, אני באמת חושב שאנחנו צריכים לתרחק," גמע נינו.
מרינט הבחינה שהנבל מסתכל עליהם.
הא, הוא חדש, מעולם לא ראיתי את הנבל הזה לפני כן, אני אפילו לא יכולה להגיד אם הוא בן או בת.
"חיפושית!"
מרינט נשמטה מהמחשבה שהוזכר שמה, לאחר מכן היא הבינה שזה חתול שחור שקורא לה.
"איפה שלא תהיי, בבקשה בואי ותעזרי לי."
היא התבוננה שהוא נפל לאחור, כשהנבל מקפיא את רגליו לקרקע כדי שלא יוכל לזוז.
אלוהים! הוא צריך עזרה! אני צריכה להשתנות ולעזור לו מהר.
"החיפושית עדיין לא כאן," אמרה אליה בזמן שהיא נגררת אחרי נינו, ומרינט עקבה אחריהם. "האם היא תגיע לכאן?"
"אה... חברה!" מרינט אמרה לאחר שחככה את גרונה. "אני צריכה ללכת לשירותים. אני אחזור מהר, אני מבטיחה."
אליה הסתכלה עלי "בטח." מרינט יכלה להרגיש את אליה מסתכלת עליה שהיא הלכה משם במהירות, מעמידה פנים שהיא לא יכולה להחזיק את זה לזמן רב.
סוף סוף היא מצאה מקום פרטי, שבו היא הייתה לבד. טיקי יצאה מהתיק הוורוד והקטן שלה.
"זה לא טוב לשקר, אבל אני מבינה למה שקרים נחוצים." אמרה טיקי.
"עכשיו קדימה, בואי נציל את היום שוב."
מרינט חייכה. "טיקי... נקודות!"
*****
אני אעלה את הפרק הבא ביום שישי הבא, שבת שלום
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Adventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
