"ובכן," אליה התקרבה לאית'ן. "אתה לא הולך לספר לנו?"
"לספר לכם מה?" אית'ן הלך אחורה.
"אל תתנהג בטיפשות! תספר לנו למה לוקאס רוצה להיות נבל," אליה הסבירה. "שם, אתם התווכחתם והוא האשים אותך במשהו."
"זה שום דבר," אית'ן הסתכל למטה. עכשיו שאני חושב על זה, זאת אשמתי. אני זה שגרם ללוקאס להרגיש ככה, ועכשיו בגלל זה הוא רוצה לפגוע באחרים.
"זה לא שום דבר בשבילי," נינו דיבר. "זה עניין די גדול."
"אין לי שום קשר ללוקאס!" אית'ן צעק.
"ששש, תירגע ותנמיך את קולך. הנבל יכול לשמוע אותנו," אליה הזהירה, הניחה אצבע על שפתיה. "זה בסדר שאתה לא רוצה לספר לנו, אבל תתן לי רק להגיד לך. אתה כנראה תרגיש יותר טוב אחרי שאתה תספר לכמה אנשים."
אית'ן הסתכל למטה. הוא לא רצה להסתכל למעלה ולהסתכל על העיניים שלהם. הוא לא רצה לראות את הפרצוף שלהם יהיה אחרי שהוא יסיים את הסיפור המגעיל הזה.
הייתה שתיקה לכמה דקות. אף אחד מהם לא דיבר, ואף אחד מהם גם לא תכנן לדבר.
אז הוא הצליח להתגבר על זה ולהרים את ראשו.
"זה היה יום לימודים. יום רגיל. היום בו אני והשפוטים שלי היינו מסתובבים ומנסים למצוא אחרים שיצטרפו. אני יודע שזה נשמע רשע, אבל אני השתנתי, אני נשבע..."
ג'ים הרים חתיכת שוקולד וזרק אותה על אדם. אדם תפס אותה בפה שלו. "שוב!" הוא דחק.
אני הסתובבתי וראיתי את הבחור הולך בתוך הקפיטריה. הוא נראה אבוד, בודד, אבל אז היה לי אכפת רק מלעשות איתו כיף.
"הי תסתכלו על הבחור המוזר הזה," אני הצבעתי, וכל השפוטים שלי הסתכלו.
"אז?" ג'ים לא נראה בכלל מתרשם או מרוצה. "מה איתו?"
"הוא חדש כאן. למה שלא נזמין אותו ונעשה כיף איתו כל עד אנחנו יכולים."
"זה לא נשמע כל כך רע," אדם כבר נעמד. "הי, ילד חדש. בוא לכאן. בוא תשב פה!"
הילד החדש הסתכל על אדם, ואז הוא התחיל ללכת לעבר השולחנות שלהם באיטיות.
"תשב ילד," ג'ים הורה. "אנחנו רק רוצים לדבר איתך."
"היי," הילד התיישב. הוא נראה שמח, כאילו הסכמנו להיות חברים שלו, "אתה יודע שהחיפושית וחתול שחור הביסו עד נבל?"
"דא... ברור. כולם מדברים על זה," אני הצבעתי מסביב.
"אני לא יודע, אבל הנבל הזה היה מגניב. היו לו כוחות מגניבים, הלוואי שאני הייתי הוא," הילד הסתכל עלינו עם עיניים גדולות.
"אתה רוצה להיות כמו נבל?" אדם הסיר אחת מהנעליים שלו וזרק אותה עליו. "אתה לא מראה שום כבוד לחיפושית וחתול שחור. הם עבדו קשה רק כדי להציל את הישבן שלך, ואתה מעדיף להיות בקבוצה של הנבלים?"
הילד הרים את הנעל וזרק אותה בחזרה על ג'ים, שאותה הוא תפס. "אני רק אומר. הנבל הזה הוא מגניב. אני רוצה כוחות כמו שלו."
כולנו חרקנו שיניים בכעס. בחור שמעדיף להיות נבל במקום גיבור על. פשוט הרגשנו שזה לא הוגן שהוא יהיה בצוות של הנבלים במקום להודות לשני גיבורי העל שעבדו קשה כדי לשמור עליו.
"היי, איך קוראים לך, ילד?" אני שאלתי.
"זה לוקאס," הוא ענה. "ואל תתעצבנו. זו רק דעתי."
"ובכן לוקאס," אני התקרבתי אליו. "כרגע אתה הכרת שלושה אויבים חדשים!"
הוא הסתכל עלינו בפחד, ואז ברח מאיתנו, שכח את ארוחת הצהריים.
כל יום היינו מזכירים לו שהוא האויב שלנו. היינו עושים לו דברים שהוא שנא, למשל לדחוף אותו נגד הלוקר.
אבל אז יום אחד הוא לא הגיע לבית ספר. אנחנו חשבנו שהוא כנראה התחיל לפחד מאיתנו. אבל כל השבועיים האלו, הוא לא הגיע.
כשאני הלכתי לשאול את המנהל איפה לוקאס, הוא אמר,
"לוקאס עבר לבית ספר אחר. הוא אמר שמציקים לו והוא שונא את זה כל כך, אבל הוא סירב לומר לי את שמות התלמידים שמציקים לו.
"וגם, לוקאס אמר לי לומר לכיתה שלו ש... שהוא יחזור יום אחד בשביל נקמה!"
-
החיפושית התנשמה והתנשפה כאשר היא סוף סוף הגיעה לבית ספר. חתול שחור נחת מאחוריה.
"שמעתי שיש כאן מקרה חדש," חתול שחור דיבר. "עכשיו אני רואה למה."
החיפושית הנהנה, ואז חזרה למקום המחבוא שחבריה התחבאו.
"זאת החיפושית!" אליה קראה. היא נעמדה ונתנה לחיפושית חיבוק בלתי צפוי. "אנחנו כל כך שמחים שאת כאן. החבר שלנו, נינו צריך עזרה."
החיפושית העמידה פנים וגמעה כשראתה את הרגל הקפואה של נינו, כאילו שלא ראתה את זה קודם. "הנבל הזה בהחלט הלך רחוק מדי!"
חתול שחור הופיע מאחוריה. "הגיע הזמן להביס אותו אחת ולתמיד!!"
*****
מקווה שנהנתם מהפרק (:
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Adventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
