"שוב, הודות לחיפושית והחתול השחור, הנבל הובס, וכולנו ניצלנו."
"מי זה היה?" שאלה החיפושית, שעמדה מאחורי נדיה.
"קיוותי שאת יודעת." ענה חתול שחור. "אני חושב שהוא חדש או משהו כזה."
"הוא?"
"כן. אני ראיתי את הפנים שלו וגם את."
"אני לא יודעת," החיפושית משכה בכתפיה. "הוא נראה כמו ילדה והתנהג כמו ילד." היא זכרה את השיער הארוך של הילד, הוא הגיע לו עד הכתפיים.
"אני תוהה איך עש לילה הגיע אליו." חתול שחור התחיל ללכת מנדיה והקהל, והחיפושית עקבה אחריו.
"בכל מקרה," הוא שינה את הנושא. "את איחרת, מה היה הפעם?"
"שום דבר." החיפושית משכה בכתפיה שוב. "בכל מקרה, אני חייבת ללכת, ביי." החיפושית הלכה משם, ומצאה מקום סודי להשתנות בחזרה.
"לא, חזרי," חתול שחור הסתכל למעלה, אבל הגברת שלו כבר הלכה.
אולי הפעם, אני באמת צריך לנסות לשאול אותה?
"להוריד נקודות."
מרינט נשמה לרווחה כשמשימה נוספת עם החתול השחור הושלמה. היא יצאה ממקומה, ראתה את אליה ונינו רצים לעברה.
"מרינט, איפה היית?" "הלוואי שהיית שם שזה קרא. אני ראיתי את החיפושית מקרוב. זה היה חלום שהתגשם."
"אבל את ראית את החיפושית מקרוב הרבה פעמים לפני כן," מרינט גלגלה את עיניה.
"אז?! בכל מקרה, אני ונינו הוקפאנו על ידי הנבל, ואז החיפושית וחתול שחור הצילו אותנו."
נינו צחקק ואז גלגל את עיניו. תן לה לספר את כל הסיפור. הוא הרצין את פניו. "אבל ברצינות, אמרתי לך שלא היינו צריכים להתקרב. מה אם החיפושית וחתול שחור לא היו מצילים אותנו?!"
מרינט הופתעה לרגע. על מה הוא מדבר?! ברור שהייתי מצילה אותם!
הו באמת, זה לעולם לא יקרה. החיפושית וחתול שחור תמיד יצילו אותו, אבל כמובן שנמנע מלהסתבך בצרות. ואז אליה הסתובבה והביטה בי. "אמרת שתחזרי. את הבטחת!"
"הייתי צריכה, אבל מתי שרציתי להגיע אליכם, לא הצלחתי. שניכם הוקפאתם, ואני נעצרתי לפני שהגעתי אליכם, בגלל שהם חשבו שאני אגמור כמוכם אם אני אלך אליכם.
אליה הקשיבה לי, ואז הנהנה. היא כנראה סלחה לי. "זה נשמע הגיוני. אז את ראית איך החיפושית וחתול שחור הצילו אותנו?"
מרינט הנהנה.
"נהדר, עכשיו בואו נלך לבלות. אני מקווה שלא היו עד בעיות היום."
******
מרינט הסתכלה סביבה כדי לראות מי עד מבלה איתם. היא ראתה את מרבית מחבריה. אבל עיניה התכהו כאשר היא ראתה את קלואי.
"מה היא עושה כאן?" מרינט מפנה את מבטה לאליה מחכה לתשובות. "וסברינה?"
"הו... קלואי גילתה שאדריאן בא, ורצתה גם היא להגיע," אליה הסבירה. "אל תדאגי, את לא היחידה שלא רוצה אותה בסביבה."
"וראיתם את החיפושית עצרה את הנבל!?" קלואי אמרה. "אבל באמת, אני יכולה להיות גיבורת על הרבה יותר טובה ממנה."
מרינט גלגלה את עיניה, ואז חייכה. "הו, באמת?! כמו איך שאת החלטת להפוך למעתיקה שלה?"
קלואי הסתובבה אלי וזוהר מעינייה. "הו מרינט, גם את פה, לדעתי היה עדיף שלא היית פה, אבל לא משנה, אני הולכת להיות נחמדה."
ואז היא הסתובבה לאדריאן. "אתה ראית את זה, אדריאנוש, אני הייתי נחמדה אליה."
מרינט גלגלה את עיניה שוב. הולכת להיות בוודאות בעיה עם הבחורה הזאת.
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Adventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
