האהא, זה באמת עובד! הוא מתאהב בי!
אדריאן הזמין אותה לשבת לידו בזמן ארוחת הצהריים. כמובן שהיא לא יכלה לסרב. זאת הייתה ההזדמנות להראות לאדריאן ממה היא באמת עשויה.
"כולנו צריכים לשבת בשולחן האחורי," אדריאן אמר לה.
"כולנו?" למה הוא מתכוון בזה? זה לא רק הוא ואני?
"כן, כולנו," אדריאן הסביר. "מרינט, אליה, נינו וסברינה הצטרפו אלינו."
מה?! אתה רציני, אדריאן?
קלואי הרגישה לא בנוח לשבת ליד החברים של אדריאן, במיוחד שהיא יושבת ביו מרינט וסברינה.
היא יכולה לדבר רק עם מרינט. זה לא נראה שסברינה רוצה לדבר איתה בכל מקרה. היא גם ניסתה להתחיל שיחה עם אדריאן, אבל מישהו הפריע לה כל פעם.
וואו , קלואי יכולה להיות נחמדה. אז היא החליטה להתחיל להיות נחמדה אלי רק כדי שאדריאן יחבב אותה יותר. אני ראיתי את זה בתוך עיניה, והדרך שהיא מנסה לדבר אל אדריאן.
אבל אני הולכת להנות מזה, בגלל שלפחות ככה היא נחמדה אלי.
מרינט המשיכה לחייך מהמחשבה שקלואי תהייה נחמדה אליה, אבל היא חשבה על הרעיון שלה על זה שאדריאן יחבב אותה יותר כשהיא תהייה נחמדה יותר.
אם היא תמשיך לחשוב את זה, האם אדריאן ישים לב אליה? לא! אני חייבת להפוך את זה לקשה יותר בשבילה!
קלואי הסתכלה על מרינט, שלא דיברה במשך זמן. זה נראה שהיא שקועה במחשבות, מה שמביא אותי לצעד הבא שלי.
"אופס," קלואי שיחררה מהמשקה שלה. הוא נשפך על מרינט, הורס את הבגדים שהיא לבשה.
"אלוהים, מרינט, אני כל כך מצטערת," קלואי הניחה את ידיה נגד פיה, מנסה קשה להתנגד שהיא הייתה מופתעת ומצטערת. "אני אלך להביא לך מגבת, ובגדים חדשים אם אני חייבת."
"לא, זה בסדר," מרינט אמרה. "כל עד את מצטערת, את לא חייבת להביא לי כלום."
"אבל זו אשמתי. אני חייבת!" קלואי נעמדה. "תסתכלי על זה מרינט, את לובשת אחד מהבגדים האהובים עליך. אני מרגישה כל כך אשמה כי זה קרה בגללי. אני מבטיחה, מחר אני אשיג לך בגדים חדשים ורעננים."
"אני אמרתי שזה בסדר, אל תביאי לי כלום," מרינט אמרה שוב. "אני בסדר. עכשיו לכי ותשיגי לעצמך משקה חדש, ותוודאי שזה לא יקרה שוב לי ולמישהו אחר."
"כמובן."
ממתי קלואי כל כך נחמדה למרינט? סברינה תהתה. למה היא לא יכולה להיות נחמדה אלי? למה רק למרינט?
קלואי עזבה במהירות כלי להשיג משקה חדש כמו שמרינט אמרה. אליה הלכה אליה בדיוק שקלואי עזבה.
"אני ראיתי את זה!" אליה קראה. "אני ראיתי שקלואי הפילה את המשקה שלה בכוונה. היא ניסתה להיות נחמדה בשביל אלוהים יודע את הסיבה!"
"אני יודעת, אליה, אבל זה בסדר, באמת. לפחות היא נהייתה נחמדה," מרינט אמרה, מרגיעה את אליה.
"למה לה פתאום להיות יותר נחמדה?" סברינה שאלה. משלבת את זרועותיה.
"אני לא יודעת," מרינט שיקרה. "אבל זה באמת נראה שהיא באמת מתנצלת."
סברינה נאנקה. היא רצתה להיות הבן אדם הראשון שקלואי תתנצל אליו, אבל עכשיו קלואי התנצלה לבחורה אחרת.
הממ... אני לא חושב שהיא התכוונה לזה. חייבת להיות סיבה שקלואי נהייתה נחמדה, ויש לי הרגשה שאני לא אוהב אותה, אדריאן נאנח.
קלואי חזרה. "אז, מה אני החמצתי?" היא התיישבה. "כולכם דיברתם, ואני רוצה לדעת על מה אתם דיברתם."
"אנחנו רק מדברים על כמה נחמדה היית שהתנצלת בפני," מרינט ענתה.
"באמת?" קלואי הציצה באדריאן מבט חטוף. האם הוא אמר משהו?
"בסדר, בסדר, בואו נשב ונהנה משארית הזמן של ארוחת הצהריים שלנו." נינו בוודאות שמע מספיק על קלואי. הוא לא רצה לשמוע את קולה שוב, אבל ברור שהיא המשיכה לדבר על דברים חסרי משמעות.
כולנו יודעים שהיא מעמידה פנים שהיא נחמדה למרינט, אבל למה שהיא תנסה את זה? נינו הסיט את מבטו, הוא הסתכל למטה בארוחת הצהריים שנותרה לו, או התחמק מצרות אחרות.
כולם מסתכלים למטה? מה קורה כאן? קלואי הסתכלה סביב השולחן. סברינה הסתכלה אליה, חייכה אליה, ואז הסיטה ממה מבט. מרינט הסתובבה אליה עם חיוך, אבל היא הבינה שהוא היה מזויף.
אדריאן הסתכל עליה ואז הסיט את מבטו, כאילו לא היה יכול לעמוד בזה יותר. אליה הייתה זועמת, מילמלה משהו שקלואי לא יכלה לשמוע. ונינו לא רצה אפילו להסתכל עליה.
מה קורה כאן?!
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Adventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
