הנה, אני מוכנה. אדריאן סוג של נתן לה רעיון איך להעמיד פנים שהיא בחדר שלה כל הלילה, כשהיא בעצם הולכת לארוחת הערב.
מוזיקה התנגנה בחדרה, די חזק כדי שהוריה יוכלו לשמוע אותה קצת. את המוזיקה, היא הגדירה, לשנות שיר כל חמש דקות, כך שזה לא יראה כאילו היא מאזינה לאותו שיר שוב.
מרינט השתנתה לחיפושית והייתה מוכנה. החיפושית קפצה מהחלון.
הו, מתחיל להחשיך בקרוב. אני חייבת למהר.
החיפושית הגיעה למגדל אייפל וראתה את הארוחה ערוכה יפיפה. חתול שחור היה באמצע, וחייך כשראה את החיפושית.
"את באת."
"ברור שבאתי. למה שאני אתן לכל האוכל להתבזבז?" החיפושית חייכה, חתול שחור צחקק.
"פשוט לא חשבתי שתבואי, זה הכל. אני רציתי לשאול אתך אחרי שהבסנו את ווקס, אבל את עזבת כל כך מהר."
החיפושית התיישבה, והסתכלה למעלה על חתול שחור. "אני מצטערת. אני לא ידעתי."
"לא משנה. לבסוף אני שמח שאת באת." חתול שחור התיישב במקומו. "אז, בואי נתחיל לאכול."
-
"היא עזבה מוקדם ואני לא רציתי לראות את קלואי מסתדרת עם אדריאן," אליה גמעה. "אם כי, אני חושבת שאדריאן עזב מוקדם כי מרינט גם עזבה מוקדם." היא נאנחה והתיישבה על הספה. "אני יכולתי רק לבוא אליך."
נינו הנהן בהבנה. "אני תוהה למה מרינט עזבה כל כך מוקדם."
"היא אמרה שאמא שלך אמרה לה לחזור הביתה, אבל איכשהו אני הרגשתי שהיא משקרת." אליה נאנחה שוב. "אתה הרגשת שמרינט ואדריאן מאחרים יותר ממה שהם אמורים? או שהם עוזבים באמצע הדברים…"
"זה נשמע כמעט… שיש להם משהו חשוב לעשות," נינו גמעה. "אני מתכוון שזה נורמאלי לבוא לפעמים מאוחר לבית ספר, אבל תמיד. חייב להיות משהו שקורה כאן."
"אני יודעת שמשהו קורה כאן, ונינו," אליה נעמדה, "אנחנו עומדים לגלות מה זה!"
-
איזו ארוחת ערב מוצלחת. הכל היה כל כך מושלם. עכשיו, זה הזמן…
"זו הייתה ארוחה כל כך טובה," החיפושית קמה. "מעולם לא הייתה לי ארוחה כל כך טובה לפני."
"היית רוצה לעשות את זה עד פעם מתישהו?"
"אני מניחה, אבל חתול שחור…"
"אני יודע, את לא אוהבת אותי באותה דרך, יש לך מישהו אחר. אבל זה בסדר, באמת. גם לי יש מישהי אחרת."
"הו, זה מעולה. אני מקווה שהפעם זה יעבוד בשבילך. אם אין משהו אחר, אני אלך."
"לא חכי," חתול שחור עצר אותה במהירות. "רק תשארי פה עד קצת, אני חייב לעשות שיחה."
החיפושית צפתה בו מתקשר למישהו. ומתי שהוא אמר את שמו, היא קפואה.
"הו… כן, גברת דופן צ'אנג?"
למה הוא התקשר לאמא שלי?! חתול שחור, מה אתה עושה? אתה יודע מי היא מרינט?!
"האם מרינט בבית?" חתול שחור שאל. "מרינט? היא בבית?"
סבין הסתכלה במעלה המדרגות, ואז שמעה מוזיקה מגיעה מהחדר של מרינט.
"כן, היא בבית."
"היא בבית?" העיניים של חתול שחור נפערו למשמע החדשות. אז אם מרינט חזרה הביתה, זה אומר שהחיפושית היא מישהי אחרת… מישהי אחרת שאני לא מכיר. אז אני צריך להתחיל מהתחלה.
מרינט אמרה שהיא רוצה זמן להיות לבד, אז אני לא אפריע לה, סבין חשבה. מאוחר יותר, אני אגיד שמישהו התקשר אליה.
"אז, אתה סיימת עכשיו?" החיפושית שילבה את זרועותיה. איך הוא יכול להתקשר לאמא שלי? הוא יודע מי אני, אבל הוא לא רוצה לספר לי?
"כן, את יכולה ללכת עכשיו." אוף! איזה כישלון טוטאלי. לא משנה, לפחות אני עדיין נהנתי מהארוחה.
"טוב ביי." החיפושית התחילה לעזוב. אני חייבת לגלות למה הוא התקשר אל אמא שלי. אם הוא יודע מי אני, זהותי הסודית נחשפה לחתול שחור.
אני אפילו לא יודעת מי הוא עדיין!
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Adventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
