"טיקי, נקודות!"
-
"תיקח את זה, נבל מטופש!" הוגו נפל לאחור מהבעיטה של חתול שחור. לפחות זה קל יותר הפעם, בגלל שהנבל לא נעלם לעיתים קרובות. אבל הכנפיים האלו מעצבנות.
"צריך עזרה?" החיפושית הופיעה, כבר מוכנה לקרב. "הממ, זה נראה שסיימת איתו?"
"עדיין לא. אני עדיין לא יודע איפה האקומה שלו נמצאת," חתול שחור קימט את מצחו.
"חתול שחור, הוא לא בהשפעת אקומה של עש לילה, הוא בהשפעת ווקס בעצמו," החיפושית הסבירה בזמן שהיא ראתה את הוגו נעמד ועף אל האוויר.
"איך זה אפשרי? ומה זה אומר? זה אומר שאין אקומה?" הפנים של חתול שחור נראו מבוהלות, מבולבלות מהכל.
"הו, כן יש אקומה איפה שהוא. בלעדיה אין סיכוי שהנער היה יכול להפוך לנבל," החיפושית המשיכה.
זה קשה יותר ממה שחשבתי. אני חשבתי שאני רק צריך ללכוד את המופלאים ואת האויבים שלנו ואז לעזוב. אף אחד לא אמר לי שאני צריך להילחם בהם.
"תנו לי את המופלאים שלכם, ונסיים עם זה," הוא דיבר. קולו היה נמוך יותר מהרגיל, פניו מתחילות לאט לאט לכעוס יותר.
"בוא לקחת אותם בעצמך!" החיפושית צרחה. היא הייתה עייפה מכל הנבלים שרצו את המופלאים שלה. היא הייתה עייפה מזה שעש לילה השתלט על האנשים התמימים האלה והפך אותם למשהו שהם לא אמורים להיות. עש לילה כנראה השחיר את ליבו של לוקאס ורצה שהוא יהיה נבל לנצח.
"קמע המזל..."
חבל נפל על כפות ידיה, והיא תהתה למה זה היה חבל.
"את חושבת שתוכלי להשתמש בחבל כדי להביס אותי!" הוגו צחק, ואז החיפושית הבחינה בטבעת שהוא לובש.
הנה האקומה! לפני שהחיפושית יכלה לחשוב הרבה על החבל, היא נעמדה על רגליה, והוגו צחק צחוק מרושע לידה, אז החיפושית הייתה יכולה להגיד שזה היה הוא שנשא אותה ולא הרגליים שלה.
"היי!" חתול שחור צרח. הוא צפה בהוגו, נושא את החיפושית, הוא עזב, וחתול שחור בעקבותיו.
"אתם חברה רוצים לבדוק מה יקרה?" הבחור שאל, הצביע על הדלת.
כמה אנשים השיבו כן ועקבו אחריו לבחוץ. האחרים, שדאגו שמשהו יקרה להם, נשארו בפנים.
בזמן שהוגו סחב אותה, החיפושית הבינה שהוא מתקדם למגדל אייפל. היא ניסתה להוריד את הטבעת מהאצבע שלו. הטבעת הייתה על היד שנשאה אותה, אבל איכשהו זה עדיין היה קשה להשיג אותה. הנבל זז יותר מדי מהר.
החיפושית ניסתה לחלץ את עצמה לחופשי, אבל לפני שהיא יכלה, היא הופלה על הרצפה בתוך מגדל אייפל.
הוגו הסתכל לאחור וראה את חתול שחור גם מצא את הדרך למגדל אייפל. החיפושית הבחינה בהזדמנות, ודחפה את הנבל במהירות. הוגו נפל מהחבטה הקשה.
הממ, הנבל הזה לא כל כך חזק. הוא לא קיבל שום כוח, כל מה שהוא רוצה מאיתנו הוא לקחת את האויבים שלו ואת המופלאים.
חתול שחור הגיח מהסביבה, והוא אחז בידו של הוגו, מונע ממנו לקום.
החיפושית קשרה את רגליו כשהחבל עדיין בידה. ואז היא לקחה את הטבעת ושברה אותה.
הפרפר השחור יצא והחיפושית עשתה את הדבר שלה.
הוגו השתנה באיטיות למי שהוא באמת, ג'אק. המסיבה חזרה לכפי שהיא הייתה, כולל המשקה השחור שהפך לצבע רגיל.
"מ-מה קרה?" ג'אק שאל, הוא שיפשף את עיניו.
"עשינו את זה."
-
"אוף! נבל אחר הובס. הגב שלי הורג אותי," מרינט התלוננה. היא הלכה כמה צעדים ואז נעצרה מול משהו.
"זו השמלה של קלואי. היא פשוט זרקה אותה על הרצפה ככה." מרינט הרימה את השמלה. "אולי היא לא רוצה יותר את השמלה כי היא מלוכלכת עכשיו?" היא ראתה את הכתמים הרטובים מהמיץ על כל אורך השמלה.
מרינט גלגלה את עיניה וזרקה את השמלה.
איך קלואי יכולה להיות כל כך חסרת התחשבות?
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Adventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
