אז אנחנו דיברנו ודיברנו, ואז צחקנו וצחקנו, מרינט נאנחה. זמנים טובים. אני באמת מתקרבת לאדריאן, ויותר מזה, זה נראה שאני מפסיקה לגמגם.
מרינט כיבתה את המחשב שלה. זה היה מביך בשבילי שאדריאן ראה את חתול שחור על המסך שלי, ועכשיו שאני חושבת על זה, אני תוהה למה בכלל חתול שחור היה על המסך שלי.
-
"אז, על מה אתה חושב?" פלאג יצא מהג'קט של אדריאן. "מרינט?"
"פלאג, תתחבא! ותסתום, מה אתה כבר יודע?!" אדריאן נאנק. הוא צודק, אבל אני לא מתכוון להודות בזה.
"הוו, אדריאן מאוהב... אוף!" פלאג שר. "הוו, כן, הוא מאוהב... אוף!"
"למה ה'אוף' בסוף?" אדריאן שאל.
"בגלל שאני חושב שאהבה היא מגעילה, אבל שיהייה. הדבר היחיד שאני אהיה מאוהב בו זה גבינה," פלאג הסביר, ואז עיניו גדלו. "אדריאן, תיזהר!!"
פלג נדחס אל תוך הכיס של אדריאן, אבל מהר מאוד הוא מצא את עצמו עף החוצה כשאדריאן עצר בפתאומיות.
"תהייה זהיר בפעם הבאה!" הנהג צעק "אתה היית יכול להיהרג."
פלאג שפשף את ראשו, ואז הסתכל למעלה. הוא נאנק למראה שני עיניים גדולות בוהות בו.
"הוו, אמא, תראי את הדבר האומלל הזה," הילדה דיברה.
"כן, כן," זה היה נראה שלאמא של הילדה לא כל כך אכפת... היא לא טרחה להסתכל למטה ולראות את הדבר הקטן וחסר העזרה הזה. במקום היא הסתכלה על השעון שלה במהירות.
פלאג עף משני האנשים האלו. הוא הסתכל סביב, מנסה להסתתר, אבל אין שום סימן מאדריאן.
הו לא, הוא באמת נמחץ מהרכב ונפגע?! אני חייב למצוא עזרה!
פלאג הסתובב והמשיך לעוף בחשאי. ואז, הוא הגיע ליעד שלו.
מרינט היא חברה של אדריאן, אז כל מה שאני צריך לעשות זה למצוא חתיכה של נייר ועט ולכתוב לה מכתב.
פלאג עף לאזור הכי גבוה של הבית, למרפסת של מרינט. הוא עף לבפנים, הסתכל סביב, ואז נשאר מוחבא בין שני הקירות והוציא את הראש שלו קצת, ממש קצת כדי לראות את מרינט.
"ואז החלטתי לעשות עיצוב משלי," מרינט אמרה.
היא מדברת לעצמה? בחורה מוזרה.
מי - מי זה היה? זה נשמע כמעט כמו טיקי. הו פלאג, תצא מזה. אתה באמת חושב שמרינט היא החיפושית?
"טיקי, את יכולה לחשוב על סוף אחר בשבילי?"
אז, זה נכון. אדריאן מאוהב במרינט, שהיא בעצם החיפושית, החיפושית שלאדריאן יש קראש. לאדריאן הולך להישבר הלב שוב. אני לא מאמין לזה.
אז אם מרינט היא החיפושית, אז זה לא משנה אם היא תראה אותי? נההה, ברור שזה משנה. היא תדע שאדריאן הוא חתול שחור.
פלאג הסתכל סביב. אני לא רואה שום נייר או עט בסביבה. אני יהיה חייב ללכת לחדר של מרינט, אבל זה בלתי אפשרי. היא הולכת לראות אותי.
"הו לא, החוט. אני חושבת שהשארתי אותו במרפסת. הנה, אני הולכת להביא את זה."
אההה, היא באה!!!
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Adventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
