"ל-לוקאס?" מרינט השפילה את מבטה כשלוקאס טרק את דלת הלוקר שלו והביט בה.
"מה?!" לוקאס שאל בכעס. "את כאן כדי לצחוק עלי בנוגע למה שקרה?"
"לא, לא, ממש לא," מרינט הסבירה במהירות. "א-אני רק באתי לכאן כדי... לשאול שאלה." או כמה.
אדריאן סגר את הלוקר והסתכל סביב, ואז עיניו תפסו את מרינט מדברת על לוקאס. מה?! היא עדיין מסתובבת איתו? אבל היא לא הבינה שהוא מסוכן? האם היא באמת אוהבת אותו ולא יכולה להרפות ממנו?
"אר... אתה יודע, בנוגע למצגת שלנו..." איך אני אגיד לו את זה בלי לפגוע ברגשות שלו או להזכיר לו שהוא היה ווקס? "אתה די שיבשת אותה קודם והמורה דחתה אותה. אני פשוט תוהה אם אתה עדיין רוצה לעבוד על הפרוייקט." אם הוא יסכים, אולי תהיה לי הזדמנות לשאול אותו על עברו.
"לא, אני פורש!" הוא חרק את שיניו והביט במרינט כמה פעמים. "אני לא רוצה להכין את הפרוייקט המטופש הזה!" ואז הוא רץ, עוזב את מרינט עם פנים מופתעות.
"מה את כבר אמרת לו שגרם לו לכעוס כך כך?" מרינט הסתובבה לאחור כדי לראות את אדריאן.
"אני... אני לא יודעת, אני רק שאלתי אותו שאלה." מרינט נאנחה. "שאלתי אותו אם הוא עדיין רוצה להכין את הפרוייקט והוא אמר שלא." מרינט הסתכלה למטה, ואז היא הבינה משהו, זו הפעם הראשונה שהיא אמרה משפט שלם לאדריאן בלי לגמגם. וואו, יכול להיות שאני מתגברת עליו?
"הו, אני רואה. הוא כנראה עדיין עצבני על עניין ווקס," אדריאן נענע בראשו.
"כן," לפתע היה נראה שמרינט להוטה יותר לעזוב מאשר להישאר ולדבר עם אדריאן.
"תסלח לי, אני חייבת ללכת." אדריאן הסתכל על מרינט עוזבת. למה זה מרגיש לי מוכר?"
מרינט יצאה החוצה. הגשם ירד בחוזקה. היא הסתכלה למעלה על הגשם בזמן שהוא יורד על פניה. היא רצה למטה במדרגות ומיהרה הביתה.
-
מרינט ניסתה לפתוח את המנעול שוב. למה הדלת הקדמית נעולה? היא דפקה על הדלת עת כמה פעמים. זה נראה שאמא ואבא לא בבית? למה הם לא הודיעו לי? אני נספגת במים כאן!
מרינט החליטה ללכת סביב. אני רעבה, היא החליטה לאחר ששמעה את בטנה מקרקרת. הממ, יש לי כמה דולרים בתיק. אולי אני יכולה ללכת ולקנות איזה חטיף.
לבסוף היא הסתפקה ברעיון, היא הסתובבה והתחילה ללכת מביתה.
היא הגיעה לבית קפה קטן, וקנתה את החטיף שרצתה, ושבעה.
אני מרגישה עייפה פתאום. אני שבעה, אבל עייפה. מה אני אמורה לעשות? אני לא יכולה רק ללכת מסביב, לשאול אנשים אם הם יכולים לקחת אותי. ואני זוכרת שאליה אמרה לי שהיא תעבור עם משפחתה מוקדם הבוקר.
היא התיישבה על ספסל בפארק בו ביקרה בעבר עם חבריה. לפני שהיא שמה לב, העיניים שלה נעצמו.
-
מרינט? אדריאן התקרב כדי להיות בטוח שהוא לא מדמיין, בטח, מרינט שכבה על ספסל הפארק באי נוחות, עיניה עצומות.
הא, מה אני אמור לעשות? אני לא יכול פשוט לעזוב אותה כאן, אבל זה יראה מוזר אם אני אקח אותה ככה, אנשים מסתכלים.
הממ, אני יודע מה לעשות!
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Adventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
