מרינט התנשמה. ווקס גרר אותה למקום מסתורי וסודי שלא ידעה עליו. ואז באופן בלתי צפוי הוא שינה את עצמו לחיפושית.
"לא!" מרינט בקושי האמינה למראה עינייה. הנבל הפך אליה והוא הולך לשטות בכולם!
ואז לפני שווקס עזב, הוא הדביק את שפתיה, בדיוק שחתול שחור עלה, מחפש אותה.
"מרינט... מרינט, את פה?" חתול שחור קרא. היא נאבקה לשחרר את עצמה מהמלכודת שהייתה בה.
ווקס יצא בחליפת החיפושית המזויפת שלו. "ובכן, שלום חתול שחור." הוא אפילו דיבר כמו החיפושית האמיתית.
"חיפושית, הנה את. איפה מרינט?"
"הו, אל תדאג. מרינט חזרה בבטחה לביתה. בוא לכאן, חתול שחור, אני רוצה להראות לך משהו."
"כן עבודה טובה, ווקס. אם תמשיך לעשות את מה שאתה עושה הם בוודאות יפלו לתוך המלכודת שלך. אתה תשיג את המופלאים שלהם בוודאות."
ווקס גיחך למה שעש לילה אמר לו. הוא עשה עבודה נהדרת.
"את רוצה להראות לי משהו? טוב אז תובילי את הדרך," אמר חתול שחור. "למרות שהייתי מציע שנחזור ונטפל בעניין במהירות."
"הו אל תדאג, אני טיפלתי בנבל המרושע," אמר לו ווקס. "לתמיד."
"לתמיד? איך?!"
ווקס הניד את ראשה של החיפושית. "פשוט תעקוב אחרי." הוא התחיל ללכת לעבר מרינט.
חתול שחור הנהן והלך אחריו. הוא עצר מתי שווקס עצר, כשהוא הסתכל סביב, הוא התנשף, מופתע לראות את מרינט קשורה.
"מרינט?"
"הפתעה!" ווקס המה, בהירות, עם כוחותיו, קשר את ידיו ביחד. לאחר מכן הוא השתנה לעצמו וצחק.
"אתה עבדת עלי!" חתול שחור קרא בכעס.
ווקס התחיל ללכת. "זה הזמן שלי לשלוט בעולם!"
ווקס! המופלא שלו! תיקח אותו עכשיו!"
אבל לפני שווקס הספיק לקחת אותה בשבילו, חתול שחור קרא לחתולאגן שלו, עצר את ווקס בתוכניתו. ווקס רטן בעודו נסוג לאחור.
"הו, מה כל כך מיוחד במופלאים האלו? אני רק רוצה לשלוט בעולם! אני מבטיח לך, עש לילה, יהיה מספיק זמן לתפוס את המופלא שלו. עכשיו, אני חייב למצוא את החיפושית!." הוא עף.
"טוב..." חתול שחור אמר. "לעולם לא חשבתי שזה יכול לקרות. איך הוא הפך לחיפושית?!"
"ממממ..." מרינט ניסתה לדבר, והראתה לו שפיה סגור.
"נכון!" חתול שחור נאנח "...חתולאגן! ..."
חתול שחור השתמש בחתולאגן כדי לשחרר את עצמו, ואז הוא שחרר את ידיה ושחרר והוציא את הסלוטייפ מפיה כדי שתוכל לדבר.
"תראה, אין לי הרבה זמן להסביר, אבל אנחנו צריכים להגן על האנשים האלו..."
מרינט נתנה לו במהירות את השמות של האנשים שהם צריכים להגן עליהם, וחתול שחור הנהן.
"יו, איפה החיפושית? היא לא יודעת מתי היא רוצה?" חתול שחור נאנח ונענע בראשו.
"רק תיקח אותי הביתה ואני אדאג לכך שהחיפושית תבוא," מרינט הסבירה.
"נו, את את סיפרת לי הרבה מידע חשוב, את לא רוצה לבוא ולעזור לנו?" חתול שחור חייך.
"אר... לא תודה. אני לא רוצה להכניס את עצמי לעוד צרות," מרינט הסבירה. בנוסף אם הייתי עוזרת לך, החיפושית לעולם לא הייתה מגיעה.
"אני מבין." חתול שחור לקח אותה לביתה. "אני אראה אותך מאוחר יותר." הוא גם עף.
"סוף סוף, זמן לשנו..."
"מרינט, הנה את."
מרינט נאנחה והסתובבה לאמא ואבא שלה.
"אנחנו ראינו בחדשות איך הנבל ההוא תפס אותך. אני כל כך שמחה שאת מוגנת," אמא שלה נתנה לה חיבוק.
"אני בסדר, תודה. אר... אם לא אכפת לך, אני צריכה למצוא את אליה ונינו."
"לא, את נשארת כאן, איפה שנוודא שאת בטוחה," קרא טום דופן - צ'אנג. "אני לא יכול לסבול את זה שאת נפגעת."
"עכשיו תשארי בחדר שלך, ואנחנו נוודא שהחלונות והדלתות היו סגורים. ותסגרי את החלון שלך. את לעולם לא יודעת אם הנבל הזה רוצה לחזור בשבילך שוב."
ההורים שלה מיהרו למטה, זה היה סימן בשביל טיקי שזה בסדר לצאת.
"מה עכשיו?"
"אני באמת לא רוצה לעשות את זה, אבל אני אצטרך לא להקשיב להם. פריז וחתול שחור זקוקים לי ברגע זה." מרינט נאנחה, ואז הסתובבה את טיקי.
"טיקי... נקודות!"
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Adventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
