הממ, אני תוהה איפה הוא נמצא. אני חייבת לספר לו איך שמרתי מקום למרינט בכניסה. או איך שעזרתי לה לתקן את נעלייה. זה חייב להראות לאדריאן עד כמה באמת אני נחמדה.
"אוף," קלואי נתקלה במישהו. ארג! אני שונאת שזה קורה. היא עמדה להגיד "תשים לב לאן אתה הולך!" למי שנתקל בה, אבל אז היא עצרה את עצמה, בהבנה שזה היה אדריאן בעצמו.
"היי אדריאן," קלואי נופפה בחלומיות. היא כבר יכלה להרגיש כמה מעולה זה יהיה שאדריאן יתחיל לפתח רגשות כלפיה.
"היי קלואי, מצטער בנוגע לזה," אדריאן קם מהרצפה.
"לא, לא, זאת הייתה אשמתי. הייתי צריכה להשים לב לאן אני הולכת," קלואי אמרה במהירות, מנופפת בזרועותיה מסביב. זה היה מספיק נחמד. הוא חייב להשים לב כמה טובה אני עכשיו!
"בסדר, מה שתגידי," אדריאן משך בכתפיו. "בכל מקרה, את ראית את מרינט?"
"מ-מרינט?!" קלואי ניסתה בכל כוחה לא להתעצבן. ארג! אני עבדתי קשה בלהיות נחמדה אליה, והוא עדיין מרוכז במרינט?! אדריאן, מה אני צריכה לעשות כדי שתשים לב אלי? כבר עשיתי הכל!
"את ראית אותה? אני צריך לדבר איתה. זה חשוב," אדריאן אמר בדחיפות.
"ובכן, אני ראיתי אותה בכיתה," קלואי הצביעה. "אני אלך איתה לאיפה שהיא נמצאת אם אתה רוצה."
"ברור, תודה, אבל כשנגיע אליה, אני צריך לדבר איתה בפרטיות," אדריאן הוסיף, והתחיל ללכת לכיתה. קלואי חרקה את שינייה ועקבה אחריו.
"היי, מרינט!" אדריאן נופף לבחורה שעזרה למורה להעביר כמה חפצים של הבית ספר. גם אליה הייתה שם, דחפה קופסה בחזרה למדף שלה.
"היי," אליה אמרה בהתרגשות. "אתה ראית איך החיפושית וחתול שחור הביסו את לוקאס? זה. היה. מדהים!"
"כן," אדריאן צחקק. "המ... אם לא אכפת לך, אני צריך את מרינט לכמה דקות."
מרינט הרימה את עיניה והעיפה את הזיעה מפניה. "אתה רוצה לדבר איתי?"
אדריאן הנהן. מרינט, אנחנו במרחק דקה מלגלות את הזהויות אחד של השנייה.
"הו, בטח, רק שניה." מרינט הרימה את הקופסה והניחה אותה בתחתית המדף.
אדריאן רוצה לדבר איתי? המ, על מה?
אההה, אני עדיין לא יכולה למחוק את הזיכרון שחתול שחור שבר את השרביט של ווקס. מאיזו שהיא סיבה, הוא היה במחשבותי לאחרונה. אני תוהה אם הוא בסדר.
"אוקי, אני מוכנה. בוא נלך, אדריאן." מרינט חייכה אליו. היא הסתובבה אל קלואי שהייתה לידו. הבלונדינית נתנה בה מבט, שלבה את זרועותיה והסתכלה הצידה.
זה לא הוגן! מרינט לא עשתה כלום ועדיין אדריאן מחבב אותה. תסתכלו עלי, עובדת קשה כדי לקבל את תשומת הלב של אדריאן. אני תוהה איך מרינט עושה את זה!
אההה, מה אם אדריאן הולך להתוודות אליה? אולי זאת הסיבה שהוא רוצה לדבר איתה בפרטיות. אני לא יכולה לתת לזה לקרות! העיניים של אדריאן היו רק עלי!
"מרינט," קלואי חייכה ותפסה את שרוולה. "גם אני התכוונתי לדבר איתך. השיחה שלי תהייה מהירה. אתה יכול לחכות, אדריאנוש?"
"המ? לא," אדריאן הסתובב לקלואי. מה הבחורה הזאת מנסה לעשות עכשיו?
"הו אדריאן, הנה אתה," נינו הגיע. "אני חיפשתי אותה במקום שלך. אתה יודע שהבית ספר נגמר. למה אתה עדיין פה?"
"הוא עוזר לנו," אליה ענתה.
"ובכן, אדריאן, אבא שלך אמר לי לומר לך שאתה צריך לבוא לבית שלך עכשיו," נינו נאנח. "אני לעולם לא אבין את אבא שלך."
"לא, לא עכשיו! יש לי משהו לעשות!" הכל באשמת קלואי, היא בזבזה את הזמן שלי. למה היא לא רוצה שאני אדבר עם מרינט?
"זה נראה שאתה חייב ללכת," קלואי הסתכלה על אדריאן. "מצטערת," היא צייתה. אני יכולה להרגיש את הכעס שלו. אלוהים, אני ניסיתי לעצור אותו להתוודות אל מרינט, לא לגרום לו עד כעס.
"אני אלך איתך הביתה," נינו הציע. "אם אתה רוצה."
"אני מצטערת, אדריאן. השיחה שלך עם מרינט הייתה אמורה להיות חשובה?" קלואי שאלה. "אני יכולה ללכת איתך הביתה ונוכל לדבר על זה."
"תשכחי מזה!" אדריאן צעק.
אני רואה מה קורה כאן! קלואי מנסה לעצור את אדריאן מלדבר עם מרינט בגלל שהיא לא רוצה שאדריאן יחבב אותה.
"נינו, אין לאדריאן משהו כמו חמש דקות?" אליה שאלה במתיקות. "אני יכולה לראות שיש לו משהו חשוב להגיד. למה לא לתת לו להגיד את זה. בפרטיות."
ארג! מה הפרחחית הזאת מנסה לעשות?! קלואי הביטה בה, אבל אליה רק נתנה לה רק חיוך מתוק, שאמר לה אני יודעת מה את מנסה לעשות!
"אוקי בטח, חמש דקות," נינו הרים חמש אצבעות. "אני לא רוצה שאדריאן יסתבך בצרות זה הכל."
"אתה חבר טוב, נינו." אדריאן חייך והסתובב אל מרינט.
"ובכן."
"כמובן." מרינט הוציאה את היד של קלואי מהשרוול שלה ועקבה אחרי אדריאן. כשהיא הסתובבה, אליה נתנה לה הרמת אגודל, בזמן שקלואי ממשיכה להביט בה.
"על מה כל זה היה, אליה?!" קלואי צעקה, מורידה את תשומת הלב שלה ממרינט וממקדת אותה אל אליה.
"מה זאת אומרת?"
"אל תגרמי לי להישמע מטופש. אני ראיתי מה ניסית לעשות. את עשית את זה בכוונה!!" קלואי צעקה. "את ביקשת חמש דקות בכוונה!!"
"את ניסית לעצור את אדריאן מלדבר עם מרינט," אליה הצביע עליה. "במצב הזה, את הפרחחית, לא אני!"
"ארגג!" קלואי ברחה. אני לא מבינה את זה! אני נכשלתי שוב!
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Avventura"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
