"הרכיבה הייתה מדהימה!" מרינט צחקה מאושר, בעוד אדריאן עוזר לה לרדת מהאופניים.
זו כבר הנסיעה השישית שעשינו, אבל לא הייתה לי הזדמנות להציק לה עדיין, כי אדריאן תמיד איתה! קלואי קווצה את ידה לאגרוף מכעס טהור. מרינט חייבת להיות הבחורה שאדיאן מחבב, אז אני צריכה לגרום לו לאבד עניין בה!
"תחכו כאן, אני חייב ללכת להשתמש במהירות בשירותים," אדריאן הודיע לבנות, אבל לקלואי, היה נדמה שהוא דיבר רק אל מרינט.
מרינט הנהנה, ואדריאן מיהר לשירותים.
הנה ההזדמנות שלי. עכשיו שאדריאן עזב, אני סוף סוף ללכת למרינט!
"היי," קלואי הלכה לעברה. "מה את מנסה לעשות, מנסה לגנוב לי את החבר העתידי שלי?!" קלואי חרקה את שיניה. "את לא יודעת שהוא שלי?!"
"לא, אני לא ידעתי את זה," מרינט הסתכלה עליה, לא נתנה לקלואי את מה שרצתה להשיג בכך שהסתכלה על פניה. "ואדריאן לא שלך, הוא לא רכוש, את יודעת. אולי את צריכה לנסות לא להיות כל הזמן דבוקה אליו, כדי שהוא באמת יאהב אותך!"
קלואי לקחה צעד אחורה. היא ציפתה שמרינט לפחות תקשיב לה, בגלל שהיא יותר מיוחדת ממנה. היא לא לא חשבה שמרינט תיתן לה עצה.
אז היא יודעת שאני אוהבת אותו?
"היי, חזרתי," אדריאן חזר אל הבנות. "משהו קרה?"
"לא," מרינט דיברה. "דיברנו בשלום, אז בואו נמשיך את היום המדהים הזה." היא חייכה אל קלואי, אבל קלואי הבחינה שזה היה חיוך אמיתי.
אני לא יכולה לתת לה לנצח!
קלואי נאבקה להחזיר חיוך. "כן, דיברנו בשלום. אדריאן אם אתה לא עסוק מחר, אתה חושב שאתה יכול לבוא לדבר איתי. זה חשוב."
"אה, בטח," אדריאן העביר את את אצבעותיו בשיערו הבלונדיני. " 20 דקות. את יודעת איך אבא שלי, האהה," הוא הסיט את מבטו במבוכה כשקלואי הנהנה.
-
"מרינט, היום היה מעולה. אם לא אכפת לך, אני אשמח לעשות את זה שוב יום אחד," אדריאן גיכך.
"כמובן, אבל בפעם הבאה נלך עם החברים שלנו." מרינט עדיין לא יכלה לפסיק לחשוב על המחשבה שרדפה אותה.
אתם רק חברים!
"כן, לגמרי," קלואי אמרה שהיא הולכת קרוב לאדריאן. לפחות הוא ומרינט לא היו לבד. הייתה לי הרגשה שגם מרינט מחבבת אותו!
-
היום הזה היה נהדר, חוץ מהעובדה שקלואי ניסתה להתקרב אל אדריאן. הממ, אולי אדריאן באמת רצה לבלות איתי, ולא רק בגלל לוקאס.
אם מדברים על לוקאס, אני תוהה אם הוא בסדר.
מרינט נכנסה לכיתה שלה. אה, היום זה היום שאנחנו צריכים להגיש את הפרויקטים שלנו. היא ישבה במושבה והסתכלה סביב.
"אני מתכוונת לעשות שיתוף, ואחרי שכולם השתתפו, אנחנו נתחיל להציג את המצגות," המורה הסבירה. "הו וגם, מחר אני לא אהיה כאן מורה מחליפה."
כולנו הנהנו, והיא התחילה לבדוק נוכחות.
אנשים דיברו בפראות, צעקו, דיברו בקול רב. אבל אז מרינט הבחינה במשהו, במשהו... מוזר.
קלואי הורידה את ראשה מתחת לשולחנה. זו הייתה הפעם הראשונה שמרינט ראתה את קלואי ככה. בדרך קלואי הייתה מדברת הרבה, ותמיד היה לה מה להגיד.
"מה קרה לה?" אליה שאלה, שהבחינה בקלואי גם. למעשה, הם לא היו היחידות שהבחינו בקלואי. חצי מהכיתה שאלו את החברים שלהם מה קרה לה. לחצי האחר לא היה אכפת והמשיכו לדבר על דברים שהם חשבו שהם מגניבים.
"אני לא יודעת," מרינט משכה בכתפיה. היא נזכרה את הבילוי שלה עם קלואי, סברינה ואדריאן. אולי היא כועסת מזה שאדריאן התעלם ממנה. לקלואי יש גם קראש על אדריאן, ואפילו יש לנו את אותה בעיה.
"לא משנה," אליה גלגלה את עיניה. "היא תגיד לנו בסופו של דבר. הדבר המוזר הראשון ששמתי לב אליו שלוקאס לא בא לבית הספר היום. מה את חושבת שלא בסדר?"
אני כמעט שכחתי מלוקאס. למה הוא לא בא היום? הוא לא ידע שהיום זה היום שצריך להגיש את המצגת?
"אולי הוא יבוא, הוא כנראה מאחר," אליה אמרה, ואחר כך הוסיפה, "כמו שאת. למעשה, אני לא יודעת אם שמת לב לזה, אבל אדריאן גם מאחר."
מרינט משכה בכתפיה, מחשבה כזו לא עלתה למוחה, גם לא היה לה אכפת.
ואז לפתע הם שמעו חבטה מלמעלה.
"מה זה היה?" אליקס שאלה. כל הכיתה הפסיקה לדבר והסתכלו למעלה. זה הגיע שוב, אפילו יותר חזק מהפעם הקודמת.
"היי, החיפושית! חתול שחור, אני בא לנקום את נקמתי!"
ווקס?!?!
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Adventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
