"מה היה בתוך התיק?!" זה היה הדבר הראשון שקלואי שאלה את מרינט כשהיא נכנסה לתוך הכיתה.
"על מה את מדברת?" מרינט קימטה את מצחה. "לאיזה תיק את מתכוונת?"
"לתיק שאדריאן נתן לך אתמול!" קלואי ענתה, מצביעה עליה כאילו מרינט אשמה במשהו.
"זה?... למה את רוצה לדעת?" מרינט ישבה במקומה, אבל קלואי סרבה לוותר.
היא קמה לעבר מרינט וצרחה. "מרינט! את! את נפגשת בסתר עם אדריאן!" קלואי חרקה את שינייה, מקווה שזה לא נכון, אבל זו הייתה המסקנה היחידה שהיא הייתה יכלה לחשוב עלייה.
הכיתה התנשמה והסתובבה כדי להקשיב. מרינט הרגישה שפניה הופכות לאדומות בגלל מה שקלואי אמרה לה. ואז אדריאן נכנס עם נינו.
"אחי, זה נכון שאתה ומרינט יוצאים בסודיות?" נתניאל הלך לעבר אדריאן במהירות.
"מה?!" אדריאן אמר, מבולבל.
קלואי חייכה. זאת ההזדמנות שלי! "אדריאן, מרינט אמרה שאתה והיא יוצאים בסודיות. זה נכון?"
"ל-לא, אני לא!" מרינט צרחה. "למה שאני אגיד את זה?!"
אדריאן הביט במרינט עם קמטים על פניה, לפתע הוא לא ידע מה לעשות.
"טוב, אני שמעתי אחת מהן שאמרה שאתם יוצאים בסודיות," נתניאל שיחק עם שיערו. "אני לא שמתי לב מי אמרה את זה."
"טוב, זה לא נכון!" אדריאן אמר. הוא תפס את המושב שלו בזעם וישב.
למה הוא כל כך כועס? זיעה זלגה ממצחה ששל מרינט.
"הו אדריאן, אני יודעת כנראה שאתה מאוד מאוכזב אתה." קלואי מיהרה לאדריאן וטפחה לו על הראש. "אני מצטערת שסמכת על מרינט, והיא בגדה בך!" קלואי הרימה את ראשה והביטה בה.
"אני לא!" מרינט רצתה לצרוח. "את זו שאמרת שאדריאן ואני יוצאים. למה את משקרת?!"
"את רק רצית תצומת לב, זה למה את אמרת שאת ואדריאן יוצאים. ברור שידעתי שזה לא נכון. נכון סברינה?" קלואי הסתובבה אל חברתה. היא קרצה אליה, הרתה לה שעליה לשקר.
"המ... אני..." סברינה הסתכלה על קלואי ועל מרינט. לפתע כולם הסתכלו עליה, חיכו שתגיד מי משקרת, אפילו אדריאן הרים את ראשו למעלה. היא הרגישה שהיא במרכז תצומת הלב, והיא שנאה את זה.
אם אני אספר את האמת, קלואי הולכת להרוג אותי. היא החברה היחידה שלי כאן. אבל אני לא רוצה לשקר. היא אולי החברה היחידה שלי, אבל אני שונאת את הדרך שבה היא מתנהגת. היא יכולה לחבב את אדריאן, אבל למה היריבה שלה חייבת להיות מרינט, ולמה היא חייבת לשחק ככה?
"לא..." סברינה קמה, והיא הרגישה שהיא רוצה להיעלם. "אני אמרתי שאני ואדריאן יוצאים בסודיות."
כולם עצרו את נשימתם.
"סברינה..." קלואי הביטה בה. "את לא היית אמורה להגיד את זה!" היא לגמרי הרסה את התכנית שלי.
היי לפחות לא מכרתי אותך, סברינה חשבה בכעס. אני שונאת שאני תמיד הייתי לצידך. אני שונאת שאת החברה הכי טובה שלך. את מתייחסת אלי כמו למשרתת. את מתייחסת אלי כאילו אני לא ראויה למה שאת מקבלת. כל יום את מזכירה לי שאני הענייה ואת העשירה... כל יום את צוחקת עלי מאחורי הגב ואת חושבת שאני לא יודעת, אבל אני יודעת.
מרינט הסתכלה למטה. למה היא עשתה את זה? קלואי אמרה לה להגיד את זה? אני ראיתי את הקריצה הזאת. עכשיו סברינה תסתבך בצרות על משהו שקלואי אמרה. לפעמים אני תוהה למה השניים האלו חברות.
"היי," מרינט הסתכלה למעלה ודיברה. "למה זה באמת משנה? בואו פשוט נשכח שזה קרה."
"ברור שזה משנה!" קלואי צרחה עליה! "את הרסת את המוניטין של אדריאן בכל שאמרת ששניכם יוצאים! את שכנעת את סברינה שתיקח את האחריות! את אשמה!"
כולם הסתכלו עליה ועל סברינה. עכשיו סברינה הרגישה שהיא הייתה מוכנה להרוג את קלואי. שטויות, היא רק גרמה לדברים להיות גרועים יותר. אולי זה נשמע שבאמת אכפת לה ממני, אבל עמוק בפנים אני יודעת שהיא עושה את זה כדי שמרינט תסתבך לצרות ואדריאן ישנא אותה.
"מרינט לא אמרה את זה," סברינה פלטה. "מרינט לא עשתה כלום!
את עשית!"
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Adventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
