"נבלית מטופשת. אני אמרתי לה לא ליפול במלכודת, אבל היא לא הקשיבה." עש לילה חרק את שיניו בכעס. "אבל זה מוזר. אני ראיתי רק את חתול שחור, אין זכר לחיפושית."
"מי הולך לתפוס את האקומה? ברור שחתול שחור לא יכול לעשות את זה. למה החיפושית לא כאן?"
חתול שחור התנשף, הוא הסתכל בחזרה לבליץ, שהשתנתה חזרה למרינט. הוא מיהר ללכת אליה.
"מרינט, את בסדר?!" הוא שאל.
מרינט הציצה וראתה אותו עם עין אחת. "אר... מה קורה פה?"
חתול שחור לא רצה להסביר. למרות שהוא רצה לדעת מה הוא עשה שגרם לה לרדוף אחריו, הוא שמר על שפתיו חתומות.
מרינט קמה באיטיות. "תראה את כל הנזקים האלה. מה קרה כאן?!"
"את זה מה שקרה פה!" חתול שחור פלט. "השתלטה עליך אקומה!"
מרינט צרחה. אני הייתי בהשפעת אקומה?! איך?! אם הייתי בהשפעת אקומה, החיפושית לא הופיעה!
"הממ," חתול שחור הסתכל סביב. "היא עדיין לא כאן! מה לוקח לה כל כך הרבה זמן?!" חתול שחור הסתובב בחזרה לראות את מרינט, רק כדי למצוא את הילדה שנעלמה כבר מזמן.
"טיקי, נקודות!"
-
"את באת כל כך מאוחר, מה קרה?" חתול שחור שאל, בעוד שניהם מנופפים לאנשים שבאו להודות להם שהם עצרו את בליץ.
"הייתי בצרות," החיפושית ענתה, היא הייתה צריכה להתרחק מחתול שחור, להשתנות, ולהופיע משום מקום.
"איזה סוג של צרות?" חתול שחור הסתכל עליה עם סקרנות בעיניו.
"אני שונאת לדבר על זה. הייתי צריכה לעשות משהו עם ווקס," היא ענתה. היא תכננה לשאול את חתול שחור אם יש לו שאלות.
"את שמעת? על איך שהבסתי את בליץ לבד? חתול שחור שאל בהתרגשות.
פניה של החיפושית הפכו לאדומות. "אר... כן, שמעתי, עבודה מדהימה, חתול שחור." היא ניסתה לחייך את החיוך הכי טוב שלה.
חתול שחור רק קימט את מצחו, ואז הלך משם כדי לשנות צורה בחזרה.
החיפושית מתנהגת מוזר. היא אפילו לא נראית גאה. אולי משהו קרה, והיא לא מספרת לי. אלוהים, כמה סודות?!
-
מרינט נאנחה בעודה מתיישבת על שולחנה, לצד אליה. היא הניחה את ראשה, אבל למשמע קולה המעצבן של קלואי היא הרימה אותו שוב.
"אדריאן! איך העזת לעזוב אותי אתמול?! אתה עזבת אותי באמצע הפרויקט שלנו!" קלואי צרחה, היא לא יכלה לשאת את זה יותר. כולם הביטו בה עכשיו, תוהים על מה היא מדברת.
"הו כן, בקשר לזה... מצטער. היה לי משהו חשוב לעשות," אדריאן צחק במבוכה, הוא ראה ששניהם היו במרכז צומת הלב.
"משהו חשוב לעשות?... יותר חשוב מלבלות זמן עם החברה הכי טובה שלך?!"
כל דבר חשוב יותר ממך! מרינט גלגלה עיניים. וטכנית, את לא מתנהגת כמו החברה הכי טובה, את מתנהגת כאילו את רוצה את אדריאן כדי להיות אפילו יותר פופולאריות! נינו הוא חבר טוב!
"קדימה, זה היה בטעות. תפסיקי לצרוח מול הכיתה," נינו משך בכתפיו, והתחיל להתעצבן.
קלואי קפצה בזמן שהמורה נכנסה לכיתה. "אני לא אתן לזה להתחמק!!!"
"לתת מה להתחמק?" המורה הסתכלה על קלואי למעלה ולמטה. "למה את צועקת ככה מוקדם בבוקר?"
"זה... זה... זה כלום," קלואי נאנחה וישבה במקומה. ברור שהיא לא הולכת להגיד שזו אשמתו של אדריאן, היא מעריצה אותו. אז אם זה לא אשמתו, את מי היא יכולה להאשים, את עצמה?
"להזכירכם, כיתה, יש לכם רק שבוע לסיים את הפרויקט. אני מקווה שכולכם תעשו עבודה נהדרת."
אליה הסתובבה אל מרינט. "איך את מתקדמת בפרויקט עם לוקאס?"
"בסדר, אני מניחה. אנחנו עבדנו על הפרויקט פעמיים, ואני לא מגושמת לידו." מרינט הסתובבה לאליה. "אליה. אני לא חושבת שאני... אוהבת אותו. אני חושבת שאני רוצה אותו בתור חבר.
"טוב, את יכולה לראות בבירור שאדריאן התקדם הלאה..."
"אבל מה אם הוא לא התקדם הלאה?" מרינט קטעה את אליה במהירות. "זה נראה שהוא וקלואי בריב. אולי, זה שינוי טוב בשבילי."
"אוקי, אבל על תתבלבלי שזה לא יעבוד בסוף," הזהירה אליה. "וודאי שאת לא משחקת מלוכלך, אלא אם כן את חייבת."
"קיבלתי."
-
"היי, מרינט, אני יכול לדבר איתך?" מרינט הסתובבה מהר למשמע קולו של אדריאן.
"א-א-אני?"
"כן," אדריאן ניגש אליה. "תראי, זה בקשר ללוקאס."
"הו, הוא?"
"אני חושב... שאת צריכה להתרחק ממנו. אני חושב שהוא מסוכן," אדריאן אמר במהירות.
מסוכן? האם זו הדרך שלו להרחיק אותי ממנו בגלל שהוא מקנא? איך לוקרס יכול להיות מסוכן?!
"הו, באמת," מרינט שילבה את זרועותיה. "אתה חושב שהשותף שלי מסוכן?"
"טוב, זה מה שאני חושב. ואני לעולם לא טועה בסוג כזה של הדברים, ואני יודע שהבחור הזה צריך לעמוד על משהו או על מישהו!"
"בסדר, מה שתגיד," מרינט משכה בכתפייה. "אני הולכת לראות את זה בעצמי, בגלל שלוקאס הוא מאוד נחמד, ואתה סתם אומר את זה."
אני באמת אמרתי לה את זה? אז היא לא מאמינה לי? אדריאן הסתכל למטה. אבל הוא מאוד דומה לווקס, לא? אולי אני מדמיין דברים, ולוקאס באמת נחמד, כמו שמרינט אומרת?
יש לי המון שאלות. אני מתכוון, לוקאס היה יכול לבקש מכל אחד להיות השותף שלו, אבל הוא בחר דווקא במרינט? גם הוא אוהב אותה? הממ, אני לא בטוח, אבל אני מרגיש שמרינט בסכנה!
שוב!
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Phiêu lưu"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
