"אז, לאן אנחנו הולכים?" ג'אק שאל בפעם השלישית בזמן שעקב אחרי זני. זני עצר לפתע והסתכל סביב.
יופי, אנחנו לבד.
זני, מה אתה מתכנן לעשות?
אני אהפוך את ג'אק לעוזר שלי, כמובן. עש לילה, תיתן לי את הכוח להפוך אנשים לנבלים. אם אתה תיתן, אני מבטיח לך שהמופלאים שלך בדרך.
אני סומך עליך, זני.
זני הרגיש שהידיים שלו זזות קצת מעצמם. קצות האצבעות שלו הפכו לשחורות, והוא ידע שעש לילה נתן לא מה שהוא ביקש.
"ג'אק" זני הסתובב את הילד שחיכה לו בסבלנות. ג'אק הסתכל עליו, מבטו השיב ב-"מה?"
זני הרים את יד שמאל, ונגע במצח של ג'אק. "אני נותן לך את הכוח כדי להיות העוזר שלי, ולעזור לי בעבודה."
"העיניים של ג'אק זהרו בשחור, ואז חזרו בחזרה להיות נורמאלית. ואז הוא השתנה. "זה הוגו מעכשיו, לא ג'אק."
אני אעזור לך, זני, להביס את החיפושית והחתול השחור. אני אעשה כמיטב יכולתי, וביחד אנחנו יכולים להשיג את המופלאים שלהם.
כן אנחנו יכולים... ועד דבר אחד; אני לא זני, אני ווקס!
-
וואו, השמלה הזאת כל כך יפה. אדריאן כל כך נחמד.
מרינט הסתובבה בשמלה הורודה החדשה שהיא לבשה. היא הייתה יותר קצרה ממה שהיא לבשה קודם, אבל זה היה בסדר. היא אהבה את זה.
"תודה לך שוב," מרינט חייכה, מרימה את השמלה הלבנה ששייכת לקלואי. "עכשיו אם תסלחו לי, אני הולכת להחזיר את השמלה לקלואי."
"את רוצה שאני אבוא איתך?" סברינה שאלה, מודאגת בבירור במה קלואי הולכת להגיד למרינט.
"זה בסדר. אני רק אתן את השמלה לקלואי, ואז אלך," מרינט משכה בכתפיה. היא הסתובבה ועזבה את החדר.
היא חיפשה סביב, וראתה את קלואי. אבל משהו גרם לה להסיט את המבט.
"ממתי מיץ תפוזים שחור?" היא תהתה. ישבה שם צנצנת שהייתה אמורה להיות מלאה במיץ תפוזים, אבל במקום היה נוזל שחור.
אולי זה רק ילד שניסה להתבדח.
מרינט המשיכה בדרכה לעבר קלואי. קלואי לקחה את המיקרופון והלכה על במה קטנה.
"שלום," היא דיברה לתוך המיקרופון. אנשים הסתובבו כדי להקשיב לה.
"שלום," היא אמרה שוב. "אני הסתכלתי מסביב והבנתי שכמה מהמשקאות נהרסו, למשל מיץ התפוזים. בבקשה, אם זה אחד מכם, תפסיקו!"
קלואי נראתה כועסת כשהיא ירדה מהבמה. אנשים התחילו ללחוש דברים לאנשים אחרים
שואלים אחד והשני מי היה יכול לעשות דבר כזה.
עכשיו אני יכולה ללכת לראות אותה.
מרינט הלכה אל קלואי.כשקלואי הסתובב לראות מי מאחוריה, היא התנשפה.
"מה את רוצה?!"
"רק לתת לך בחזרה את השמלה שלך," מרינט הרימה את השמלה הלבנה כדי שקלואי תיקח אותה.
ואז קלואי הבינה איזו שמלה מרינט לובשת. "מי נתן לך את השמלה הזאת?"
"א-אדריאן," מרינט ענתה. היא רק רצתה ללכת משם ולא להתמודד עם קלואי יותר במשך שאר המסיבה.
אדריאן נתן לה את השמלה. אבל לא לי?! מרינט, מה כל כך מיוחד בך שאין בי? מה אדריאן רואה בה שהוא לא רואה לי?
קלואי חטפה את השמלה בכעס טהור. ואז היא הסתכלה למעלה, וצרחה.
מרינט נבהלה מעט, אבל כשהיא הסתכלה למעלה היא הבינה למה קלואי צרחה.
בחור שלבוש כולו בשחור וכחול, שיערו הקיצוני עמד, ישב בפסגת המדרגות.
ווקס תיתן לי את הרשימה של האנשים שאני צריך לתפוס...
וזה נראה שכבר מצאתי שניים מהם!
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Przygodowe"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
