* יום המסיבה *
"וואו, זאת סבריה?" היא נראת מדהים עם השמלה הזאת!"
סברינה?! קלואי הביטה במה שכולם מסתכלים, בהלם ממה שהיא רואה. "סברינה!"
סברינה הסתכלה למעלה על קלואי. קלואי מיהרה אליה וגררה אותה מחוץ לקהל.
"מה את לובשת?!" קלואי חרקה את שינייה. איך השמלה שלה כל כך יפה?! אני יודעת שהיא לא קנתה אותה.
"אני... השמלה הזאת. זאת מתנה ממרינט." לפני שקלואי יכלה להתעצבן, סברינה ניערה אותם. "תראי, אני ידעתי שתכעסי, אבל אני אוהבת את השמלה. זה לא שאת נתת לי שמלה יותר טובה." קלואי אמרה שמרינט תהייה אדם רע ולא תיתן לי כלום, אבל בסוף מרינט נתנה לי משהו יותר חשוב ממה שקלואי נתנה לי אי פעם.
קלואי לא יכלה לשלוט בכעסה. קודם כל למרינט יש קראש על הקראש שלי. שנית היא מנסה לגנוב את החברה הכי טובה שלי. מה אני כבר עשיתי לה?!
"סברינה, אני רוצה שתורידי את השמלה עכשיו. אני אתן לך שמלה טובה יותר," קלואי אמרה, הולכת לבחוץ.
"אבל..."
"בלי אבל, תזכרי סברינה, אבא שלי הוא ראש העיר של פריז, בנוסף אני החברה היחידה שלך. אם את לא רוצה לחזור לדרך שהיית פעם, את תקשיבי לי," קלואי הזהירה. היא עזבה, טורקת את הדלת בחוזקה.
"מי, מי הוא?"
"הוא חדש?"
"הוא מזכיר לי מישהו."
"הוא נראה חתיך."
על מה הם מדברים? קלואי נאנקה. היא הסתכלה על דלת הכניסה כדי למצוא את מה שכולם מדברים עליו. בחור חדש, שנראה אבוד, עמד שם, מסתכל סביב.
הוא באמת נראה טוב. אני אלך להכיר אותו.
קלואי הלכה לעבר הבחור החדש והציגה את עצמה. "היי, אני קלואי, מארגנת המסיבה. ומי אתה?"
הנער הסתכל על קלואי. זו היא! היא צחקה עלי וקראה לי מפלצת כשהחלטתי שאני רוצה להישאר נבל. אני אשיג גם אותה. אני אסיים איתה.
"קוראים לי זני."
-
"או אלוהים, אני מאחרת. איך אני תמיד מאחרת?!"
מרינט לבשה במהירות את השמלה שלה. שמלה עם פסים ורודים וסגולים שאימא שלה קנתה בשבילה.
"מרינט," טיקי יצאה ממקום המחבוא שלה ומיהרה אל מרינט. "וואו, את נראת מושלם."
"תודה טיקי." אני מקווה שהאחרים גם יחשבו ככה.
"אבל זה לא הזמן להיראות יפה. יש לנו צרות לטפל בהם, או לפחות זה מה שמאסטר פו אמר."
"מה הבעיה טיקי?"
"מאסטר פו אמר לי להגיד לך לבוא אליו. יש לו משהו חשוב לומר לך."
"בסדר." מרינט לקחה את ארנקה הוורוד. כנראה שהייתי צריכה להתעורר יותר מאוחר.
-
מרינט הגיעה ליעדה, היא התיישבה, וחיכתה שמאסטר פו יגיד לה מה הבעיה.
"אני שמח שאת הולכת למסיבה, מרינט. את מכירה את ווקס?" מרינט הנהנה. "הוא חזר שוב." מרינט קימטה את מצחה. הוא חזר?
"אקומה השתלטה עליו שוב, והוא הולך להיות באותה מסיבה שאת הולכת אליה. התפקיד שלך זה למצוא אותו, ולהביס אותו. הוא יתחפש ולכן העבודה שלך תהיה קשה."
"אני נתתי לקוואמי של חתול שחור פתק כדי שישלח אותו לחתול שחור, ככה שגם הוא יבין את הרעיון."
"בסדר," מרינט קמה, מרגישה יותר מודאגת. "תודה שסיפרת לי. אנחנו נעשה את הכי טוב שלו כדי למצוא את ווקס ולהביס אותו."
-
"הו מרינט, את כאן," קלואי הכניסה אותה פנימה, אבל בתוך ראשה המחשבות הציפו אותה. אני כל כך שמחה שאת סוף סוף כאן. הזמן להתחיל את הכיף.
"מה - מי זה?" מרינט הצביעה על הבחור החדש.
"זה זני, הוא חדש," קלואי ענתה.
אני לעולם לא חשבתי שלמצוא אותו יהיה כל כך קל. לפחות זה מה שהיא חשבה, עד שעד חמישה אנשים לא מוכרים נכנסו מהדלת.
ואז עד שבעה.
מה?! מאיפה הם באים?
הילדים מכיתתה חיבקו את הילדים החדשים, אז מרינט ניגשה שהם הזמינו אותם.
רק נער אחד היא ראתה שעומד ומסתובב סביב. זה הוא או זני.
אני לא יכולה לתת לדברים להסיח את דעתי. אני חייבת להיות עם אדריאן, קלואי אילצה את עצמה להתמקד. אני חייבת למצוא אותו לפני שמרינט תמצא.
זני הסתובב לאחור ועיניו התכהו כשהוא ראה את מרינט.
היא כאן...
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Aventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
