"את לא יכולה!"
קלואי הלכה אחורה בהפתעה. "מה בדיוק אמרת עכשיו?!"
"את לא יכולה!" מרינט חזרה על דבריה. "את לא יכולה לעשות את זה! אני לא יכולה לגרום לאדריאן להתאהב בך, זאת הבחירה שלו אם הוא אוהבת אותך או לא, ועד עכשיו את לא בדיוק טובה בזה."
"מרינט..."
"את לא יכולה להכריח אותי, קלואי!!" מרינט צעקה. "את לא היחידה שנואשת! את צריכה לתפוס את תשומת הלב של אדריאן בעצמך, בזמן שאני מנסה בעצמי."
מרינט נעמדה בכעס.
"אבל הוא אוהב אותך!!" קלואי צעקה. "לי אין סיכוי! הוא חושב שהדרך שלך נחמדה יותר משלי, אבל מה יש לך שאין לי?! מה הוא מוצא בך. אוף!!"
"אני הייתי החברה הכי טובה של אדריאן, את יודעת," קלואי המשיכה. "אני הייתי עד שאת, נינו ואליה הגעתם. אם לא היית באה... אם לא היית נולדת, אני הייתי הבחורה שמושכת את תשומת ליבו! אם נינו לא היה מגיע, הוא לא היה החבר הכי טוב של אדריאן, אני הייתי!"
"זה לא משנה איך אנחנו הגענו או לא... או אם אנחנו הגענו בכלל," מרינט אמרה. "חוץ מזה, בטח הייתה עד מישהי עם קראש על אדריאן אם אני לא הייתי באה. את לא היחידה שמאוהבת באדריאן, קלואי!"
"פשוט תשתקי! את חושבת שאת חכמה. את חושבת שאת יכולה להשיג את אדריאן?" קלואי הייתה במרחק כמה אינצ'ים ממני. "אולי יש לך סיכוי עכשיו, אבל אני אהפוך את זה לקשה בשבילך. אולי אין לי סיכוי להיות עם אדריאן, אבל את תראי, אני אהפוך את זה לקשה בשבילך! אני אהפוך כל חלק בזה לקשה בשבילך."
קלואי נעמדה ורצה משם. מרינט החלה להרגיש מודאגת.
אם קלואי כועסת או מרוגזת, עש לילה יכול להגיע אליה בקלות. אני חייבת להרגיע אותה לפני שזה יהיה מאוחר מדי!
"היי, קלואי חכי!" מרינט נעמדה על הרצפה. "קלואי!!"
"למה את קוראת לקלואי?" אליה הופיעה ושאלה. "אני ראיתי אותה רצה לשירותים... עם דמעות."
"אני... אנחנו חייבות לעצור אותה. עש לילה הולך להגיע אליה אם אנחנו לא נרגיע אותה," מרינט הסבירה.
"הו, זה לא טוב!" אליה עקבה אחרי מרינט. "מה הפך אותה לעצבנית בכל מקרה?"
"אדריאן," מרינט ענתה, בזמן שהיא מגיעה לשירותים.
"אדריאן עצבן אותה?"
"לא, אני עצבנתי אותה, אבל זה היה בנוגע לאדריאן," מרינט נאנחה. "את יודעת שלשנינו יש קראש על אדריאן. היא שונאת אותי עכשיו."
"תראי," אליה הצביעה.
"זה ה..." מרינט נאנקה. זה היה הפרפר השחור שעושה את דרכו לתוך השירותים.
"איך אנחנו עוצרות את זה?!" אליה שאלה. היא נכנסה את השירותים אל הכיור, ושפכה מים על ידיה, אחר כך היא השפריצה על הפרפר. זה לא גרם לשום נזק.
זאת הייתה טעות לחשוב שווקס יהיה הנבל הכי גדול שלי. נראה שיש לי עד הזדמנויות.
"קלואי!!" מרינט צעקה. קלואי הייתה באחד מתאי השירותים. "קלואי, את יכולה לשמוע אותי?!!"
"תשתקי!!" הקול העצבני של קלואי אמר. "רק תעזבי אותי בשקט פרחחית פתטית."
"קלואי, עומדת להשתלט עליך אקומה. את חייבת להירגע!" מרינט הסבירה. הפרפר עשה את דרכו מתחת לתא.
"אהה! מה זה?!"
"קלואי, פשוט תרגעי!"
קלואי ניסתה להגן עליה מהפרפר בעזרת התיק שלה. היא נדנדה את התיק שלה קדימה ואחורה, בתקווה שהוא יעלם.
"קלואי, את חייבת להירגע!" אליה הסבירה. "פשוט תקחי נשימה עמוקה והוא לא יבוא אליך."
"תשתקי!! את לא יודעת כלום, אליה" קלואי צרחה. "זה קשה לא לכעוס על מרינט!"
"קלואי תראי, אני מצטערת, בסדר?" מרינט נאנחה ומשכה בכתפייה. "פשוט תרגעי."
"בסדר!" קלואי נשמה ברוגע. "אבל רק בגלל שאני לא רוצה שתשתלט עלי אקומה. בפעם האחרונה שזה קרה, זה היה נוראי."
מרינט ראתה את הפרפר עושה את דרכו החוצה מהתא, והיא נחנחה בהקלה.
מה?! היא נרגעה! לא! זאת הבחורה הזאת, מרינט. היא גרמה לקלואי לכעוס אבל עדיין הייתה מסוגלת להרגיע אותה. את תראי, אני לא אתן לך להתחמק מזה.
קלואי גם עשתה את דרכה החוצה מתא השירותים. כדי לראות את מרינט, היא הביטה בה.
"ובכן זה היה קרוב," אליה אמרה.
"מה שתגידו!" קלואי הלכה החוצה.
-
"אבא, אני בבית!" אדריאן נכנס למקומו, לאחר שנופף לנינו לשלום.
"אבא שלך עסוק עכשיו," נטלי הסבירה. "בבקשה תלך לחדרך."
אדריאן נאנק. "הוא תמיד עסוק... עסוק בלעשות כלום!" הוא עשה את דרכו לכעס, אבל כשהם לא הסתכלו, הוא הסתובב אל דלת החדר של אביו.
אתה באמת שם לא עושה כלום חוץ מלבהות בתמונה של אמא?
אדריאן ניסה לפתוח את הדלת. היא הייתה סגורה. הוא הציץ לבפנים.
"איך יכולתי להפסיד הפעם?! זה הכל באשמת מרינט ואליה!"
אבא?
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Adventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
