"אליה?! נינו?!"
החיפושית נעצרה ונאנחה. היא קראה להם במשך 20 דקות רצופות, והיא אפילו לא ידעה איפה חתול שחור נמצא.
"המקום הזה... ווקס הקפיא אותו יותר. איך אנחנו בכלל הולכים לעצור אותו?"
החיפושית הסתובבה, בדיוק בזמן לראות את חתול שחור רץ אליה.
"חיפושית, הנה את. איפה היית?"
"אין זמן להסביר. איפה ווקס? איפה כולם?"
"הו אל תדאגי. אני ראיתי את הבחורה הזאת בשם מרינט, היא נתנה לי מידע..."
"שאנחנו צריכים להגן על אנשים מסוימים? כן, אני יודעת," החיפושית ציינה. "מרינט סיפרה לי."
"הממ... שתיכן, אתן קרובות?" חתול שחור עקב אחרי החיפושית ששניהם הסתובבו, מנסים למצוא את ווקס.
"מאוד קרובות, אבל בוא לא נדבר על זה יותר. אנחנו צריכים למצוא את ווקס במהירות האפשרית."
החיפושית הסתכלה סביב. "שם, אני רואה אותו." היא התנשפה. הו לא, הוא הולך לבית ספר שלי. זה כנראה איפה שכולם נמצאים עכשיו.
"מהר!" החיפושית עפה למעלה, בעקבות ווקס, וחתול שחור בעקבותיה."
מתחתם, האנשים שבבית ספר צרחו לעזרה בעוד שווקס הסתכל סביב, מחפש את האנשים הנכונים שהוא צריך.
הנה אליה ונינו. עכשיו מי עוד?
"הא!" ווקס צחק. "הנה את ריפלקטה המתוקה. אני בא בשבילך."
"חתול שחור, תעצור אותו. תעזור לג'וליקה ואני אלך להחביא את אליה ונינו," החיפושית הורתה, וחתול שחור הנהן כשהוא ממהר ללכת ולעזור לילדה בצרה.
"חיפושית," אליה כמעט צרחה מהתרגשות לראות את החיפושית שוב. היא הוציאה במהירות את הטלפון שלה, והקליטה. "אז מה הולך פה? את הצלת את מרינט? את פה כדי להציל אותנו?"
"ווקס בא אחריך, אז כן את בצרות. הוא רוצה את כוחות הנבלים שלך, ואנחנו לא יכולים לתת לו את זה!"
"הא?!" אליה הסתכלה עליה בהבעה מבולבלת, כאילו מה שהחיפושית אמרה עכשיו היה מטורף.
"אין לי זמן להסביר לכם. תעקבו אחרי, שניכם," החיפושית הורתה להם. היא התחילה לרוץ בתוך הבניין שאליה ונינו עוקבים אחריה.
"פה!" החיפושית הכניסה אותם לכיתה קטנה וסגרה את הדלת.
בבקשה תהיו בטוחים.
היא מיהרה לצאת החוצה, שם ראתה את רוב האנשים קפואים. "הו לא, ג'וליקה!"
חתול שחור נפל לידה, שהוא נזרק על יד ווקס, ווקס הצליח לאחוז בג'וליקה. החיפושית ראתה איך הוא מקפיא אותה ולוקח ממנה את כוחות ריפלקטה.
"אני כל כך מצטער חיפושית, אני אכזבתי אותך." חתול שחור נאנח מכאבים במקום שהוא שכב.
"לעולם אל תחשוב כך." היא עזרה לו לקום. שהיא הסתכלה למעלה שוב, ווקס נעלם.
-
"אנחנו לא הצלחנו למצוא אותו שוב," מרינט נאנחה כשהיא ממלמלת לעצמה. "וואו, עם עזרה ממאסטר פו, אני הצלחתי להפשיר את כל האנשים, אבל ווקס עדיין בחוץ."
אני תוהה למה הוא לא תקף כבר יומיים. אולי הוא ויתר? אין סיכוי! היה לו הכל. הוא ניצח. איך הוא יכול לוותר עכשיו? למרות שזה יהיה דבר טוב...
מרינט נכנסה לכיתה שלה, בדיוק בזמן כדי לראות ילד חדש מדבר עם המורה. היא התיישבה ליד אליה.
"מי זה?"
"דא, הילד החדש," אמרה אליה. "אם היית פה בזמן האחרון, במקום להיות עסוקה כל הזמן, כבר היית יודעת זה קודם."
אוקי, אני הייתי עסוקה בלהציל את העולם, הלוואי שהייתה איזו דרך שיכולתי להגיד לה את זה, אבל אני לא יכולה.
הילד החדש התיישב במושב ריק, והשיעור התחיל.
-
"הוא חמוד, אני מודה, אבל לא חמוד כמו אדריאנוש," קלואי נשפה הלאה "טוב אדריאן מתייחס אלי רק בתור חברה, וזה כואב, אז הילד החדש שלי, שניהם שלי..."
סברינה הנהנה, למרות שהיא לא באמת הקשיבה. "זה מגניב..."
"כל בן שאני אצליח להניח את הידיים שלי עליו יהיה החבר שלי, אני מנחשת," קלואי המשיכה.
"תסתכלי עליה, מתנהגת כאילו יש לה את הכל," אליה הסתכלה על קלואי, אפילו שקלואי לא הסתכלה עליה אבל לא היה לה אכפת. "מרינט, את חייבת להשיג את אדריאן קודם."
למה זה נשמע שקלואי באותו מצב כמוני? יש לי קראש על אדריאן אבל הוא מחשיב אותי בתור ידידה, וזה כואב. והילד החדש חמוד. אני מודה. חוץ מזה, הוא עשוי להתעניין בי.
לא, לא, לא, זה תמיד יהיה אדריאן. אני לא יכולה לשנות ייעדים. אם לא אוכל לקבל אותו. אני אתקדם הלאה.
"מרינט, את שמעת מה אמרתי?" אליה הביטה בה.
"ברור ששמעתי. אני אנסה להשיג את אדריאן. אל תדאגי." אני רוצה לראות את הפנים של קלואי שהיא תראה שאני עם אדריאן...
... אם זה אי פעם יקרה!
YOU ARE READING
מימוש פתאומי 1/3 - (הושלם)
Adventure"מה את מסתירה ממני?" "מה - כלום. ממש כלום." יכולתי להרגיש את ליבי דופק. לאף אחד אסור לדעת. אבל איכשהו זה מרגיש כאילו ליבי לא דופק בגלל שחתול שחור רצה לדעת מה אני הסתרתי. איכשהו הרגשתי שאני... מתאהבת בו! - למרינט יש קראש על אדריאן לאדריאן יש קראש על...
