𝐢𝐜𝐞

פרק 1

נ.מ סופיה:

"תמהרי כבר! אין לי את כל היום!" ג'ייק צעק מהסלון.
הזדרזתי ונעלתי את העקבים שלי, העברתי את ידי על שיערי השחור שעכשיו היה חלק ויצאתי לסלון, ג'ייק לבש טי שירט ירוקה כהה עם ג'ינס שחור.

נכנסנו לאוטו והוא נהג.
"אני לא יכול לסבול את זה שאת מתארגנת מיליון שנה! אני כבר לא רוצה לבוא, הורדת לי את כל החשק ללכת! לפעמים את פשוט בלתי נסבלת." הוא התלונן.
"לא הכרחתי אותך לבוא, זו הייתה בחירה שלך." השבתי לדבריו, הוא גילגל את עיניו.
"תגידי תודה שבאתי בכלל! אין לי מה לעשות ביום הולדת של אמא שלך." הוא הרים את קולו
"אני ממש לא צריכה להודות לך, אתה מוזמן לחזור הביתה!" עניתי והרמתי את קולי
"תראי אותך את כזאת נוראית לא פלא שג'יי-" הוא אמר וקטעתי אותו באמצע המשפט
"תסתום את הפה שלך!" צעקתי והוא שתק אבל רק לכמה דקות.

רבנו במשך כל הנסיעה עד שהגענו לבית שלה.
הוא היה מקושט בבלונים ורודים ולבנים מבחוץ.
נכנסנו פנימה, היא לבשה שמלה לבנה וכתר קטן וכסוף היה על ראשה, המסיבה עצמה הייתה בחצר.
היא מתנהגת כמו נערה.

חבר שלה וויליאם היה לידה בזמן שהיא דיברה עם שאר האורחים, התקדמתי אליה והיא לא התייחסה אליי, לא ציפיתי למשהו אחר. היא סוף סוף סיימה לדבר עם האורחים וניצלתי את ההזדמנות.

"מזל טוב אמא" אמרתי וחייכתי אליה
"תודה.. ג'ייקי, גם אתה פה!" היא אמרה בהתלהבות וחיבקה את ג'ייק, חבר שלי.
"מזל טוב ארין" הוא בירך אותה
"תודה מותק, מה שלומך?" היא שאלה אותו והם דיברו בזמן שעשיתי סיבוב בחצר הענקית.

אמא שלי תמיד אהבה להיות מוגזמת, בכל דבר.
אני מניחה שזו גם אחת הסיבות לכך שהיא ואבא שלי התגרשו. אחרי עשר דקות בערך ג'ייק בא אליי
"לא נורא פה כמו שחשבתי שיהיה" הוא אמר.
זה היה צפוי, אמא שלי והוא מסתדרים טוב.

לוויליאם בן הזוג שלה, יש שלושה ילדים, תאומים בן ובת, קלואי וג'וליאן הם בערך בגיל שלי. ובת קטנה יותר בת 12, אייבי.

אחרי 10 דקות בערך אמא שלי דיברה עם התאומים והחלטתי להצטרף. כשהתקרבתי הם הסתכלו עליי בשפטנות ובחנו אותי. אין לי כוח להתמודד עם השטויות האלה.

"יש בעיה?" אמרתי בארסיות והם הפנו את מבטם בהתנשאות.
"אמא" אמרתי, היא קטעה אותי והסתכלה עליי מוזר "מה את צריכה?" היא שאלה באדישות
"מה? אני לא צריכה כלום" השבתי בכעס.
"בטח" היא השיבה וגילגלה את עיניה, היא חזרה לילדים של וויליאם וצחקה איתם.

אני לא יכולה להתמודד איתה, אני מנסה אבל זה הופך קשה וקשה יותר מיום ליום.
מצאתי פינה לשבת בה והוצאתי את הטלפון, סימסתי לקייט אם היא רוצה לעשות משהו היום אחרי שאני אחזור. אחרי כמה דקות היא השיבה שכן.

אחרי שעתיים בערך חזרנו הביתה. בעיקרון לא עשיתי שם כלום מלבד כמה נסיונות מסכנים לדבר עם אמי ובכל שאר הערב ישבתי בצד.

"זה לא בסדר מה שעשית שם" ג'ייק אמר כשהגענו הביתה
"ומה בדיוק עשיתי?" שאלתי
"את כמעט ולא התייחסת לאמא שלך" הוא השיב
"ואתה כמעט ולא מפסיק לדחוף את האף לעניינים שלא שלך" השבתי בעוקצניות והוא התעצבן
"אני רק מנסה לעזור לך יא כפויית טובה" הוא הרים את קולו.
"אני לא צריכה עזרה ובטח שלא ממך" השבתי.
הוא התעצבן ויצא החוצה בסערה.

ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי לקייט שתבוא אליי, אחרי 20 דקות היא הייתה פה. החלטנו להישאר בבית, הזמנו אוכל וצפינו בסרט.

כשהסתיים הסרט סיפרתי לה מה קרה עם ג'ייק
"הוא חרא, את צריכה להיפרד ממנו" היא אמרה בקלילות, כאילו חיכתה לומר זאת זמן רב.
"זאת סתם תקופה של ריבים אנחנו נתגבר על זה" השבתי, אני שונאת שאנשים עוזבים ומעדיפה למנוע זאת בכל דרך אפשרית.

כשעה אחרי שקייט עזבה ג'ייק חזר הביתה.
הוא היה שיכור ולא מתפקד, זה קורה די הרבה לאחרונה. נאנחתי וקמתי לעזור לו להגיע למיטה שלנו. אחרי זה הלכתי לישון בעצמי לצידו.

קמתי בבוקר והתארגנתי לעבודה כנראה שהייתי רועשת כי כמה דקות אחרי זה ג'ייק קם.
"מתפוצץ לי הראש" הוא התלונן והתעלמתי, המשכתי להתארגן והתעסקתי בעניינים שלי, אני עדיין כועסת על אתמול.

כשיצאתי מהבית התקשרתי לאבא שלי, הוא לא ענה.
אולי הוא ישן. אני אלך לבקר אותו אחרי העבודה, לא ראיתי אותו די הרבה זמן ולא מתחשק לי לחזור הביתה לג'ייק היום. נכנסתי למכונית ונסעתי לספרייה שבה אני עובדת.

אני ממש אוהבת את העבודה בספרייה, שקט פה ואין יותר מדי אנשים. האנשים שנכנסים לפה הם בעיקר תלמידים שצריכים ספרים לבית ספר ואנשים מבוגרים שפשוט אוהבים לקרוא.

למרות שהיום עבר לאט הוא הסתיים סוף סוף. במקום לחזור הביתה נכנסתי לאוטו והתכוננתי לשעתיים ארוכות של נסיעה לבית של אבא שלי. הלוואי שהוא לא היה גר כל כך רחוק ממני.

התנעתי את הרכב והפעלתי את הרדיו. ניסיתי להתקשר לאבא שלי שוב והוא לא ענה, אני נוטה לחשוב מחשבות רעות כשהוא לא עונה והתחלתי להילחץ, לקחתי נשימה עמוקה ונסעתי.