𝐢𝐜𝐞

פרק 11

נ.מ מייקל:

קמתי בבוקר, אחרי בקושי שעתיים של שינה בלילה.
אמא שלי הייתה מאורגנת
"לאן את הולכת?" שאלתי אותה
"סופיה באה עוד מעט ואנחנו הולכות לספרייה" היא השיבה, הכנתי לנו לאכול והתארגנתי, אולי אני אלך לג'יימס מאוחר יותר.

בזמן שאכלנו היא לא הפסיקה להסתכל בשעון.
"מתי סופיה אמורה לבוא?" שאלתי
"היא הייתה אמורה להיות פה כבר לפני חצי שעה" היא ענתה. מההתחלה ידעתי שאי אפשר לסמוך עליה, אמנם היא ואמא שלי הסתדרו טוב אבל אני לא אוכל לסמוך עליה שתדאג לה.

"אני חושב שצריך למצוא מישהי אחרת שתטפל בך" אמרתי לאמא שלי ובאופן אוטומטי היא הנידה את ראשה לשלילה, אני לא מבין למה היא כל כך עקשנית.
"היא לא טובה בשבילך!" התעקשתי גם אני
"אני בטוחה שיש סיבה לזה" היא המשיכה להתעקש.
כשסיימנו לאכול פיניתי את הצלחות ועזרתי לה לחזור לחדרה.

אחרי רבע שעה בערך נשמעה דפיקה בדלת.
פתחתי את הדלת וסופיה עמדה מולי, הכעס שהרגשתי כלפיה מקודם התגבר יותר אחרי שראיתי אותה.
"מה את חושבת לעצמך?! יש פה אישה מבוגרת שמסתמכת עלייך ומחכה לך ואת פשוט נעלמת!" הרמתי את קולי עליה והיא עמדה וראיתי איך היא קומצת את שתי ידיה לאגרופים ואז היא השיבה
"מי אתה חושב שאתה?! אתה לא-" קטעתי אותה באמצע המשפט "אל תעני לי אפילו! תחשבי שזו הייתה אמא שלך, מה היית-" הרמתי את קולי אפילו יותר

"מייקל!" אמי קטעה אותי, לקחתי נשימה עמוקה והלכתי לחדר שלה, היא כיווצה את גבותיה בכעס
"אני מבינה שאתה מנסה להגן עליי אבל זו לא הדרך!" היא אמרה, "זה לא בסדר, עכשיו תקרא לה לפה" היא דרשה, עדיין הרגשתי כעס על סופיה אבל אני לא רוצה לריב עם אמא שלי בזמן שאני כאן. יצאתי מהחדר וקראתי לה לבוא.

"דבר ראשון, אני מצטערת על התגובה של מייקל. הוא נהיה קצת חמום מוח כשזה נוגע אליי" אמא שלי אמרה והתעצבנתי, אני מגן עליה וזה מה שהיא אומרת לה! "דבר שני, מה שעשית היום לא היה בסדר אבל אני בטוחה שיש לך סיבה" היא הוסיפה לאחר שהסתכלה עליי.
"אין סיבה, לא קמתי בבוקר, מצטערת" סופיה ענתה לה, אני חד משמעית לא אתן לה להישאר עם אמא שלי כשאני אעזוב.

"זו גם סיבה.. נצא?" אמי השיבה לה בקלילות.
סופיה הנהנה והתקדמה למיטתה כדי לעזור לה לקום, עקפתי אותה והושטתי את זרועי כדי למנוע ממנה להתקרב לאמא שלי עוד. עזרתי לה לקום בעצמי והלכנו לספרייה.

הייתי ליד אמא שלי שהלכה עם הליכןן ועזרתי לה.
סופיה הייתה מאחורינו ודיברה בטלפון.
הגענו לספרייה, אמא שלי התיישבה על כורסה וקראה וישבתי על אחד הכיסאות הקרובים והוצאתי את הטלפון מכיסי, היו לי כמה הודעות מחברים בבית, עניתי לכולם.

אני מתכוון להישאר פה עם אמא שלי, אני לא סומך על סופיה, אני רוצה לוודא שהיא בסדר.
אחרי מספר דקות הגיע לספרייה שליח עם ארגז, היו שם ספרים שהיא התחילה לסדר בספרייה ולפני שהיא סיימה היא יצאה החוצה לדבר בטלפון. מה אם אמא שלי תצטרך אותה והיא תהיה בחוץ. התעצבנתי אבל לא הגבתי.

אחרי כמה דקות היא חזרה פנימה ונראתה מעוצבנת, היא המשיכה לסדר את הספרים, היא עשתה כמה שיחות מהטלפון של הספרייה והחזירה ספרים שנערמו על העגלה ליד השולחן שלה בחזרה במדפים.

אחרי כמה דקות אמא שלי קראה לה
"סיימתי את זה, את יכולה להביא לי את הספר הבא?"
היא שאלה אותה והושיטה לה את הספר שסיימה.
סופיה הנהנה והלכה בין המדפים ואחרי כמה דקות חזרה עם ספר והביאה לאמי
"תודה מותק" היא הודתה לה בחיוך
"בבקשה" סופיה השיבה לה וחזרה לשולחנה.

היא קראה את הספר שאמא שלי בדיוק סיימה, מהסוף.  ג'יימס שאל אותי איפה אני ואמרתי לו שאני בספרייה, לא היה משהו מיוחד לעשות פה. די משעמם. אמא שלי הייתה שקועה בספר שלה, גם סופיה, אבל רק לכמה דקות, כי היא סגרה אותו.

היא יצאה החוצה לדבר בטלפון, שוב. הפעם זה נמאס עליי, יצאתי אחריה, הכוונה הייתה לנזוף בה.
"אתה נשמע ממש רע, אתה בטוח ש-" היא אמרה ונעצרה כשראתה אותי, מעניין עם מי היא דיברה
"אני אתקשר עוד כמה דקות" היא אמרה וניתקה את הטלפון. היא שילבה את ידיה.

"לא מנומס לצותת לשיחות של אחרים" היא אמרה ונשכה את לחייה, "מה את יודעת על נימוס?" השבתי
"מה אתה רוצה?!" היא אמרה בעצבים וכיווצה את ידיה לאגרופים, התקרבתי אליה ושמתי לב לעיניים שלה, בפעם הראשונה, הן תכולות כקרח ויפות אבל משהו חסר בהן, הן נראות ריקניות.

"למה עזבת אותה לבד?!" עניתי בשאלה
"אתה באמת חושב שזו הפעם הראשונה שהיא נשארה לבד בספרייה בזמן שיצאתי לרגע?! היא אישה מבוגרת לא ילדה קטנה! ואם היא תצטרך אותי היא תקרא לי ואני אבוא באותו רגע!" היא השיבה בתוקפנות

אולי היא צודקת. וכשאני אעזוב יהיה פה את ג'יימס שיוודא שהכל בסדר איתה ויודיע לי.
"עם מי דיברת?" שאלתי מסקרנות אך נשארתי באותו טון ממקודם
"זה לא עניינך" היא ענתה בקרירות ונכנסה חזרה פנימה.

חוץ מהשם שלה והעובדה שהיא עובדת בספרייה אני לא יודע עליה כלום, אני חייב להודות שהיא טיפוס מסקרן.

אחרי שנכנסתי פנימה היא יצאה שוב והמשיכה את השיחה ממקודם, מעניין עם מי היא דיברה, היא דיברה עם גבר, היא גם נשמעה כמעט מודאגת אבל זה השתנה בשנייה שהיא ראתה אותי.