נ.מ מייקל:
אמא שלי ביקשה ממני לשאול את הספרנית אם היא תסכים לדאוג לה בזמן שאני לא אהיה פה.
כששאלתי אותה והיא אמרה שהיא עובדת עד מאוחר והיא לא תוכל, האמת היא ששמחתי, אני לא חושב שהיא אחראית מספיק כדי להיות עם אמא שלי.
כשחזרתי מהספרייה אמרתי לאמא שלי, היא אמרה שזה יכול להסתדר כי העבודה שלה קרובה לבית של אמא שלי והתעקשה שאני אחזור ואגיד לה שתבוא, לקחתי מחברת, תלשתי דף כתבתי איפה אמא שלי גרה, חזרתי לספרייה ואמרתי לה שתבוא, בלי הקדמות.
אחרי שעה בערך נשמעו דפיקות על הדלת, אמא שלי ישבה על הספה בסלון ואני הלכתי לפתוח את הדלת, היא עמדה שם, היא לא גבוהה אבל גם לא נמוכה, היא ממוצעת.
אחרי שהיא נכנסה היא אמרה שלום ואיחלה לאמא שלי החלמה מהירה "מייקל זאת סופיה, סופיה זה הבן שלי מייקל" היא הציגה אותנו אחד לשני, השם סופיה מתאים לה בדיוק משום מה, חייכתי אליה מנימוס אבל היא לא טרחה לחייך בחזרה והמשיכה לדבר עם אמא שלי. במשך חצי שעה אולי הן דיברו על ספר, היא לא נראית הטיפוס הקורא, האמת שזה דווקא די מפתיע.
אמא שלי נראתה מאושרת כשהיא דיברה איתה, אני חושב שהיא היחידה שמדברת איתה על הספרים ובגלל זה אמא שלי התעקשה כל כך עליה.
היא צדקה, הספרנית באמת מתייחסת אליה יפה.
גם את זה לא ראיתי מגיע, סופיה חייבת להיות עם אמא שלי, היא נראית מאושרת לגמרי, אני אעשה הכל כדי שזה יקרה, ככה אני אוכל להיות רגוע כשאהיה רחוק שוב.
"חבל שאת עובדת עד מאוחר, הייתי רוצה שאת תעזרי לי" אמי נאנחה והבעת פניה הפכה למבואסת
"חשבתי על זה ואולי אני אוכל לבוא בהפסקות שלי ואני אעזור לך להגיע לספריה ונהיה שם" סופיה אמרה
"רעיון מעולה, את תוכלי לבוא גם בשבת" אמא שלי חייכה והוסיפה, סופיה הנהנה בראשה. היא יפייפיה, חבל שהאופי שלה לא ככה.
ג'יימס שלח לי הודעה שהוא בדרך, לא קבענו או משהו אבל הוא לא צריך הזמנה, ישבתי בשולחן שקרוב לדלת בזמן שאמא שלי וסופיה ישבו בספה.
אחרי חמש דקות ג'יימס נכנס, אמר שלום לאמא שלי והתיישב לידי "מי זאת?" הוא לחש
"הספרנית שתעזור לאמא שלי" אמרתי
"אז אני הולך לראות אותה הרבה אה?" הוא אמר בחיוך רעבתני וידעתי בדיוק למה הוא מתכוון
"תירגע, זה לא שיש לך סיכוי איתה אפילו" אמרתי לו
"על חמישים?" הוא אמר, הנהנתי בראשי והתערבנו.
אחרי שעה בערך סופיה עזרה לאמא שלי להגיע לשירותים וחזרה לסלון, היא הייתה בטלפון שלה.
ג'יימס ניצל את ההזדמנות והלך לשבת לידה, היא הרימה את עיניה בשפטנות וחזרה להסתכל בטלפון.
"אני ג'יימס" הוא אמר והיא הרימה את עיניה
"אוקיי" היא אמרה וחזרה להסתכל בטלפון
"ואת? איך קוראים לך?" הוא שאל
"לא עניינך" היא ענתה בקרירות ונראתה מעוצבנת
"רק רוצה לדעת את השם של הבחורה היפה שיושבת לידי" הוא אמר והיא נראתה יותר מעוצבנת ממקודם.
"אני לא יודעת מה יותר עלוב אתה או המשפטי פתיחה הנוראיים שלך!" היא אמרה בעצבים ונפלט לי גיחוך, שניהם הסתובבו אליי בפרצופים עצבניים. עכשיו ג'יימס עצבני כי הוא כרגע הפסיד חמישים.
הוא שלף שטר של חמישים מהארנק ויצא מהדלת בכעס מה שגרם לי לצחוק עליו יותר, איזה מפסידן. סופיה עזרה לאמא שלי לחזור לחדרה אחרי שהיא סיימה בשירותים.
סופיה נשארה איתה עוד קצת וכשהיא הייתה צריכה ללכת אמא שלי ביקשה ממני ללוות אותה למכונית שלה.
הזמנתי את המעלית
"אני לא צריכה ליווי, אני יכולה ללכת לבד" היא אמרה
"לא אכפת לי" השבתי באותו טון כמו שלה
המעלית הגיעה ונכנסנו
"רק שתדע שחבר שלך באמת עלוב" היא אמרה
"הוא לא עלוב הוא פשוט לא מפותח שכלית" השבתי והצלחתי לשחרר ממנה גיחוך וחיוך קטן שנעלם אחרי שניה "זה בסדר את יכולה לצחוק" אמרתי בציניות, היא גילגלה את עיניה
"לא בא לי" היא השיבה ושילבה את ידיה
"ראיתי" אמרתי בציניות, אני חייב להודות שזה כיף לעצבן אותה.
יצאנו מהמעלית והתקדמנו אל הספרייה, היא נכנסה אל המכונית שלה שחנתה ממול.
"אני מקווה שתיתקע במעלית" היא אמרה וסגרה את הדלת. נשארתי שם כי אני יודע שהמכונית שלה דפוקה.
"נראה שאת זו שנתקעה" אמרתי כשהיא הייתה בנסיון השלישי להתניע את מכוניתה.
"זה לא תקוע זה פשוט- למה אני בכלל עונה לך?"
היא התחילה לענות וקטעה את עצמה באמצע
"את רוצה שאני אעזור לך?" הצעתי
"לא, אני אצליח לבד" היא השיבה
אני אשמח לראות את זה קורה" אמרתי, היא תעשה הכל בשביל לא לבקש או להודות שהיא צריכה עזרה.
אחרי כמה דקות היא יצאה מהמכונית ונעלה אותה
"האמת שמתחשק לי ללכת ברגל" היא אמרה
"אני אבוא איתך" אמרתי
"אני רוצה ללכת לבד!" היא השיבה
היא התקדמה במהירות אבל השלמתי את הפער
"בסדר, אני אתניע לך את המכונית רק אל תלכי ברגל" ויתרתי, סתם מסוכן שהיא תלך לבד ברגל בשעה כזו.
היא נראתה שקועה במחשבות וקצת בהלם ואז היא הנהנה בראשה, מבלי לזרוק שום הערה צינית או עוקצנית זה מוזר.
התקדמנו בחזרה אל המכונית
"את בסדר?" שאלתי, משהו נראה לי לא בסדר
"לא" היא השיבה
"מה קרה?" שאלתי
"השאלות שלך מעצבנות אותי" היא ענתה והנה היא חזרה לעצמה.
YOU ARE READING
𝐢𝐜𝐞
Romanceסופיה, בחורה בעלת עיניים תכולות כקרח ופתיל קצר שעובדת בספרייה. היא מעולם לא תיארה לעצמה כיצד חייה ישתנו בעקבות פציעה של אחת המבקרות הקבועות בספרייה.
