נ.מ סופיה:
הגעתי לבית שלהם, באיחור של שעה.
לקחתי נשימה עמוקה ודפקתי בדלת, אמא שלי פתחה לי "עכשיו את באה רק?!" היא אמרה
"היה לי עיכוב בעבודה" הסברתי
"פשוט תיכנסי" היא אמרה, כולם ישבו בשולחן העגול.
אני ישבתי בין אמא שלי לאייבי, הבת הקטנה של וויליאם. "איפה ג'ייק?" אמא שלי שאלה אותי
"אנחנו כבר לא ביחד" עניתי
"ידעתי שאת לא תצליחי להישאר עם מישהו כזה, הוא טוב מדי בשבילך" היא אמרה והזדעזעתי, סגרתי את היד שלי לאגרוף כדי להתאפק ולא לצאת עליה, הרגשתי את הציפורניים כמעט חודרות לעורי. לקחתי נשימה עמוקה "את לא יודעת מה קרה אז עדיף שלא תגיבי" אמרתי בארסיות.
"בכל מקרה!" וויליאם העביר נושא
"לי ולארין יש חדשות" הוא אמר והם הסתכלו אחד על השנייה ואז היא הרימה את ידה "אנחנו מאורסים!" היא אמרה, אף פעם לא אהבתי את וויליאם או את המשפחה שלו הם תמיד כל כך מתנשאים.
"מזל טוב" אמרתי למרות שעדיין כעסתי
"אנחנו ממש שמחים בשבילכם" ג'וליאן אמר ואייבי וקלואי הנהנו בראשן. אני רוצה לחזור הביתה.
אני עייפה. אחרי האוכל אני אחזור.
נשארתי שם עוד חצי שעה בערך.
"אני אלווה אותך החוצה" אמא שלי אמרה ובאה
"נו, מה עשית לג'ייק?" היא שאלה
"למה את יוצאת מנקודת הנחה שאני עשיתי לו משהו?" שאלתי ושילבתי את ידיי
"כי אני מכירה אותך" היא ענתה בעוקצנות
"את לא" השבתי בארסיות ונכנסתי לאוטו, וניסיתי להתניע שוב כמה פעמים, אמא שלי נכנסה הביתה.
הרבצתי להגה וניסיתי להתניע שוב.
ניסיתי להתניע שוב ושוב ואחרי רבע שעה של נסיונות הצלחתי, המכונית הזאת כבר ישנה, אין לי כסף לתקן אותה ובטח שלא לאחת חדשה. אני אתחיל לחסוך.
כשהגעת הביתה שלחתי הודעה לקייט, החלפתי בגדים, צחצחתי שיניים, שמתי שעון מעורר והלכתי לישון, על הספה.
בבוקר קמתי מוקדם ונסעתי לבקר את אבא שלי, הבטחתי לו שאני אשתדל לבוא יותר.
אחרי שעתיים של נסיעה הגעתי לבית שלו, אני חייבת לעשות משהו עם האוטו, לא נשאר לו הרבה זמן.
דפקתי בדלת וכמו תמיד לקח לו כמה דקות לבוא ולפתוח לי. הוא חיבק אותי ונכנסתי, פעם אחרונה שהייתי פה הייתה בשבוע שעבר, זה היה שבוע משוגע, אמא שלי חגגה יום הולדת, ג'ייק ואני נפרדנו, ואמא שלי התארסה.
סיפרתי לו על מה שקרה עם ג'ייק
"אף פעם לא אהבתי את הבחור הזה, אני שמח שזרקת אותו" הוא אמר בשמחה והשתעל אחרי
"אתה רוצה מים?" שאלתי והוא סימן לי שלא עם ידו בזמן שהשתעל.
התעלמתי והלכתי בכל זאת למזוג לו מים, המקרר שלו התרוקן אבל לא לגמרי, אני אלך לקנות לו עוד מצרכים, הוא צריך לצאת מהבית יותר החוסר מעש הזה עושה לו רע ואני רואה את זה.
חזרתי עם כוס מים והושטתי לו אותה.
"אתה רוצה ללכת להליכה מחר?" שאלתי אותו
הוא הסתכל עליי בפרצוף מוזר
"ממתי את רוצה לעשות הליכה?" הוא שאל
"סתם פשוט מתחשק לי לעשות הליכה" השבתי
"זה מוזר, וחוץ מזה מחר יום ראשון, את עובדת" הוא אמר, שיט שכחתי מזה "אני אצא מוקדם" עניתי
"בסדר" הוא ענה והרגשתי הקלה.
נשארתי אצלו לכמה שעות ואז חזרתי הביתה.
ג'ייק שלח לי הודעות וחסמתי אותו מבלי לקרוא אותן אפילו. קייט עדיין קצת כועסת שהתפרצתי עליה אבל היא תתגבר על זה.
סימסתי לבוסית שלי וביקשתי ממנה לצאת מחר שעתיים מוקדם יותר, היא אמרה שזה ירד לי מהמשכורת, זה בסדר מבחינתי.
כשחזרתי לקח לי כמעט עשרים דקות להתניע את המכונית אפילו כשאבא שלי עזר לי. זה עניין של זמן עד שהיא תפסיק לעבוד לגמרי, אני חייבת לעשות משהו עם זה.
למרות שאני עדיין נגעלת אני לא יכולה להמשיך לישון על הספה, זה לא נוח, הפכתי את המזרון לצד השני, זה היה כבד אבל הסתדרתי, שמתי מצעים והלכתי לישון.
כמעט נרדמתי כששמעתי דפיקות חזקות על הדלת, קמתי מהמיטה והסתכלתי מי דופק כמו משוגע.
זה היה ג'ייק, חשבתי שנפטרתי ממנו כבר.
פתחתי את הדלת
"מה אתה עושה פה?!" שאלתי
"נפל לי פה עגיל" הוא אמר
"אין לך אפילו חורים באוזניים" השבתי
"לא שלי" הוא אמר
"אהה בטח זה של הזונה שלך, למה לא אמרת קודם?" אמרתי בסרקסטיות והוא גילגל עיניים
"פשוט תני לי לקחת את זה" הוא אמר
"אין פה שום עגיל" השבתי
"אני רוצה לחפש!" הוא אמר בתוקפניות
"לא" אמרתי וסגרתי את הדלת
הוא החזיק את הדלת
"רק שתדעי היא הרבה יותר שווה ממך" הוא אמר
"זה עניין של זמן עד שגם לה ימאס לה ממך" השבתי וסגרתי הדלת בכוח.
הבחור הזה בלתי נסבל, אני באמת מרחמת על הבחורה ההיא. מצחיק שאני מתנהגת כאילו לא הייתי באותו מקום לפני שבועיים.
מזגתי לעצמי כוס יין, אני יודעת שאני לא אצליח להירדם שוב.
YOU ARE READING
𝐢𝐜𝐞
Romanceסופיה, בחורה בעלת עיניים תכולות כקרח ופתיל קצר שעובדת בספרייה. היא מעולם לא תיארה לעצמה כיצד חייה ישתנו בעקבות פציעה של אחת המבקרות הקבועות בספרייה.
