𝐢𝐜𝐞

פרק 45

נ.מ מייקל:

במשך כל הנסיעה סופיה לא ישנה אף לרגע.
עיניה היו עצומות אבל אני יודע לזהות את הנסיונות הנואשים האלו לשינה, במיוחד כי אני חווה אותם בכל לילה.

עברו כבר 4 ימים מאז ובזמן שהייתי בעבודה קיבלתי שיחה מרייצ'ל.
"היי רייצ'ל, מה שלום ג'יי?" שאלתי
"הוא משתפר לאט לאט" היא השיבה
"אבל זאת לא הסיבה שהתקשרתי, האמת היא שרציתי לשאול לגבי אחותו, הוא אף פעם לא הזכיר אותה הרבה אבל אני חושבת שאם הם יתאבלו יחד או יחלקו זכרונות מאביהם זה יעשה טוב לשניהם" היא אמרה
"תשמעי, אני לא יודע מה קרה ביניהם אבל אני חושב שהסיטואציה מסובכת וזה דווקא עלול להזיק להם" אמרתי

"בוא ניפגש השבוע בבית קפה ונדבר על זה" הציעה
"האמת היא שיש לי משמרות כפולות כל השבוע, יהיה קשה למצוא זמן" אמרתי
"תבקש מהקפטן לוותר לך על משמרת בוקר מחר ואם צריך אני גם אדבר איתו" היא התעקשה, אני יודע שהקפטן אוהב אותי ולא תהיה בעיה לשכנע אותו
"אני אדבר איתו" אמרתי
"אוקיי, ביי בינתיים" היא אמרה וניתקה.

דיברתי עם הקפטן והוא אישר לי בלי בעיה.
הלילה היה קשוח, בראשי התרוצצו מחשבות.
חלק גדול מהמחשבות האלה היה קשור לסופיה, לא דיברתי איתה כבר 4 ימים, אני צריך לבדוק מה שלומה.

השעה כבר 1 בלילה אבל אני מאמין שיש סיכוי שהיא ערה, כשהסעתי אותה הביתה היא התקשתה לישון ואני חושב שהיא עלולה להיות באותו מצב עכשיו.

החלטתי להתקשר אליה.
"הלו" היא ענתה ולפי קולה הבנתי שצדקתי
"היי" אמרתי
"רק רציתי לבדוק מה שלומך" הוספתי
היא נאנחה "יהיה בסדר" השיבה
"את לא מצליחה להירדם" אמרתי בישירות
"מה גורם לך לחשוב ככה?" היא שאלה
"אני פשוט יודע" עניתי לשאלתה
"עבדת השבוע?" שאלתי
"כן, תודה שדיברתם עם הבוסית שלי" היא השיבה
"אני חושב שאת צריכה להמשיך לנוח, זה מהר מדי" הצעתי לה, הלוואי שיכולתי לדבר איתה פנים אל פנים ולא דרך הטלפון, לראות את הבעות פניה.
"השגרה משאירה אותנו שפויים" השיבה
"אני חושבת לעשות הליכה, זה יעייף אותי ואז אני ארדם" היא אמרה, כמות הפעמים שניסיתי את זה, זה לא עוזר בכלל, להפך.
גם מסוכן ללכת לבד בלילה במיוחד כי היא בחורה.
"זה לא רעיון טוב. תסמכי עליי" אמרתי
"אז מה אני אמורה לעשות?" היא שאלה
"האמת היא שאני לא יודע, אני בעצמי סובל מנדודי שינה אבל איכשהו כשאני איתך זה נעלם" אמרתי
"אז אולי אתה צריך לישון איתי" היא אמרה.
הבחורה הזאת הולכת לשגע אותי.
"אולי" אמרתי וחיוך עלה על פניי.
"אוקיי" היא אמרה והיא נשמעה מחייכת
"לילה טוב" היא אמרה
"לילה טוב" השבתי ועל פניי היה מרוח חיוך.

לא זמן רב אחרי זה הצלחתי להירדם לשאר הלילה ולא קמתי בכלל. יש לה השפעה בלתי מוסברת עליי.
בבוקר התארגנתי מהר והלכתי לבית הקפה שבו קבעתי להיפגש עם רייצ'ל.

"היי" היא כבר הייתה שם ונעמדה לחבק אותי
"היי" השבתי וישבתי מולה בשולחן.
הזמנתי קפה שחור, היא הזמינה תה קר, בכל זאת היא בהריון.
"מה עם ג'יידן?" שאלתי
היא נאנחה "אני מקווה שיהיה יותר טוב בקרוב, הוא היה קרוב לפרנק" היא אמרה
"מה עם סופיה?" היא שאלה
"דיברתי איתה אתמול, היא לא ממש משתפת איך היא מרגישה, היא רק אומרת יהיה בסדר" הסברתי
"איך הכרתם?" היא שאלה
"היא טיפלה באמא שלי כשהיא נפצעה" סיפרתי
"זה טוב שיש לה אותך" היא הוסיפה וחייכתי בנימוס

"היא מעולם לא הזכירה את ג'יידן, הייתי מופתע לגלות שהם אחים" אמרתי
"היא לא סיפרה לך מה היה?" היא שאלה
"לא" השבתי
"כמה זמן אתם ביחד?" היא שאלה
"אנחנו לא ביחד" אמרתי
"אה, הייתי בטוחה שכן" היא חייכה במבוכה

"בכל מקרה, אתה חושב שתוכל לשכנע אותה להיפגש עם ג'יידן? לא תהיה בעיה בשבילי לשכנע אותו.
האמת היא שאני חושבת שהוא אפילו רוצה אבל הוא לא יודה בזה" היא אמרה
"אני יכול לשאול אותה אבל הסיכויים נמוכים, אני לא יודע מה הסיפור אבל היית צריכה לראות איך היא הגיבה כשהיא ראתה אותו" אמרתי
"בבקשה, זה שובר לי את הלב לראות אותו ככה, אתה חייב לעשות משהו" היא כמעט התחננה
"אני אנסה אבל אני לא מבטיח כלום" אמרתי